מהות החיים

היי, אני נכנסת לכאן לא מעט וקרואת פה ושם שאלות ותשובות.אני עוברת תקופה מאוד, מאוד קשה שלא ניתן לתארה במילים. אני רווקה בת 32, גרה לבד עצמאית וחזקה!!! אני מדגישה את ה"חזקה" כי מצד אחד זה נכון ואפילו נכון מאוד. אני עוברת את כל הקשיים שאפשר לעבור בחיים וכל זאת לבד. אומנם יש לי משפחה אוהבת ותומכת אך גם שם ישנו משבר לא קטן ולא מזמן עברנו טרגדיה. אמרתי שמצד אחד אני חזקה אך מצד שני ממש לא ומסתבר שגם ברזל בסופו של דבר נשבר.... אני יודעת שמה שיעשה לי טוב עכשיו זאת אהבה, כבר שלוש שנים שאני ללא אהבה, האם יכול להיות???? האם ייתכן שלעולם לא אתאהב יותר? החיים שלי שמתחלקים לשניים ביום יום. בבוקר אני שמה עליי את המסכה , נראית מחליון דולר למרות הקשיים הנוראיים ויוצאת לעבודה. שם אני משחקת אותה שהכל בסדר, חייבת להיות החזקה זאת שמצליחה להתמודד( הם יודעים ומודעים למה שעברתי בתקופה האחרונה) אני גם מאוד מחוזרת שם ( טוב, כולם נשואים זאת לא דוגמא...) ומאוד מצליחה מבחינת קרירה. כשאני יוצאת משם מתחילות הדאגות וצב הרוח הנוראי משתלט, החיים האמיתיים רק מתחילים, ברוכים הבאים למציאת. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כארבע שנים, כאשר בשנה הראשונה הלכתי פעם בשבוע ולעיתים נדירות אף פעמיים בשבוע. בשלוש שנים האחרונות אני לא בטיפול תדיר אך בקשר עם הפסיכולוגית המלאכית שלי. אני מאוד ראלית ויודעת שגם היא לא תוכל לפתור את כל בעיותיי.היא בעצמה אמרה שהיא נדהמת לראות את החוזק שלי ושהיא לא מבינה כמה שיעורים בחיים אני צריכה לעבור על מנת שיהיה לי סוף, סוף טוב.... אז זהו זה גם ברזל נשבר בסופו של דבר ונכון להיום אני לא בדיכאון כי פעם הייתי ואני יודעת מה זה. היום אני עצובה, סתם עצובה בלי שום תוכן בחיים. חבל שהחיים כאלה לפעמים, זה קצת לא צודק הייתי אומרת.... סליחה על ההשתפחות, ביי ירין(איזה שם בחרתי, כמה אירוני...)

ירין היקרה, אי אפשר שלא להבין שמאד קשה לך עכשיו, אציין שאני לא פסיכולוג ולא מטפל ,אבל כמו שכתבת בסוף שבחרת שם אני אשתדל שלא להכנס לקילשאה שהחיים הם אוסף הבחירות שלנו ,גם שקרויים לנו דברים בעל קורכם אנחנו נשארים אח"כ עם החלטות בעצמנו מה לעשות כיצד להמשיך הלאה לא ציינת את הטראומה שלך ואולי זה באמת לא המקום לציין כל מה שאני יכול להגיד לך ,שלפעמים מושטות לנו הרבה ידיים לעזרה ולא מספיק להביט בהם אלא צריך לאחוז בהם אז אם הסיבה שלך חוסר סיפוק מהחיים ,אולי כדאי לקחת חלק מזמן הפנאי (במידה ויש) ולנסות ללמוד משהו שתמיד רצית ,שם גם יש פוטנצייל למצוא בן זוג עם תחום עניין כשלך דברים משתנים כל הזמן ,אל תשכחי שהאדם משתנה כל הזמן ,אנחנו ממש לא אותם אנשים שהיינו לפני שנתיים הגוף השתנה כל תא בגוף נבנה מחדש מאז ,אפילו צורת המחשבות ואופן קבלת החלטות השתנה ,מה שנשאר זה העבר ,ואפשר גם אותו לשנות דרך נוספת להתמודד עם דברים זה פעילות גופנית ,ואני ממליץ במיוחד על יוגה ודרך החיים של היוגה ובכלל לפנות קצת לחיים רוחנים בסוף ההודעה כתבת סליחה העל ההשתפחות ,תעשי לי טובה על תבקשי סליחה,כל אדם צריך להוציא קיטור מדי , את לא צריכה אישור מאף אחד על הרגשות שלך אולי חלק מהבעיה שלך שאת חזקה מדי ,זה לא בושה לבכות מדי פעם ,כמו שאנחנו לא מתביישים להוציא את הרגש ההופכי צחוק ,אני לא רואה סיבה לבכות זה משחרר המון משקעים פנימים שוב אני לא יודע איזה טראומה עברת וקשה לי לענות גם באופן אוביקטיבי בלי להכיר אותך ואת המקרה שלך אבל את נשמעת בחורה נבונה ואינטלגנטית ונחמדה ולפי זה נשמע שזה רק שאלה של זמן את שתמצאי את הבחור הנכון ואני יחזור שוב אל תסתירי את הרגשות שלך לא הכל בחיים הולך עם השכל הצד הרגשי הוא מה שמניע את האדם

לירין היקרה , (למה אירוני ?) שמי מעיין בן 22 ושומע את מה שאת כותבת . אז לא אנסה לעזור לך , רק אוכל להזדהות עם מה שכתבת , אני עוד לא עברתי טראומות בחיים , לא משהו ענק!!! יש לי תחושה שאת התמודדת עם מוות של אנשים קרובים או מחלות נורא נורא קשות . אבל גם אני עברתי פעם איזה משהו ...עד היום נמשך ואוליי ימשך לעד. מדהים אותי שתי דברים : האחד - איך את מצליחה לשמור על קריירה כל כך טובה? והשני - מדהים שלמרות הקושי הענק שעברת בחיים וההתרכזות בקריירה את מסוגלת לייחס כל כך חשיבות למציאת בן זוג . אני בטח לא יכול לעזור לך , אבל יש לי שתי שאלות אלייך ? את אומרת שאת מחוזרת במקום העבודה ? היתכן שזה מתוקף תפקידך ? יתכן שאת פשוט מאוד מאוד מוערכת ? ושאלה שניה - האם את מחוזרת גם מחוץ למקום העבודה ? כלומר האם בחמש שש שנים מחוץ לעבודה את מרגישה מחוזרת ? האם את מסוגלת להסתכל באופן אובייקטיבי ולהגיד שאת בחורה מושכת ע"פ תגובות של גברים כלפייך בעשור האחרון ? מקווה שתוכלי לענות על שאלותיי, מעיין