הפסקת טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מי מחליט על הפסקת טיפול וכיצד? האם המטופל צריך להגיש שזהו? או שהמטפל "משחרר" את המטופל? כיצד זה נעשה?
יום ההפסקות. לדעתי זה תהליך, לרב איטי, שבו שני הצדדים מעורבים. אני חושבת שהנושא יעלה כחוט השני ככל שזה יהפוך להיות יותר רלוונטי. אבל עדיין, לדעתי האחריות על הכוונה לקראת סיום נמצאת בראש ובראשונה אצל המטפל. בתור מי שמקבל תשלום ואחראי על "ניהול הטיפול" זה רק הוגן שהמחשבה - האם המטופל כבר בשל להפסקה תהיה אצלו במודעות. לא באופן אובססיבי, אבל עליו/ה לזכור שהזמן יקר, והכסף יקר, ושאם אפשר לעשות משהו בשנתיים אולי זה עדיף על פני שמונה שנים... ככה אני מאמינה. לצערי, נראה לי שיש הרבה פסיכולוגים שגוררים טיפולים על פני עשרות שנים.
שחף שלום אין תשובה חד משמעית לשאלה, זה די תלוי בקונטקסט של הטיפול ובגישה הטיפולית. יש פסיכולוגים שלעולם לא יציעו הפסקת טיפול מתוך גישה טיפולית שהחלטות בטיפול מבוצעות ע"י המטופל בעוד שתפקידו של המטפל "להיות" שם ולא "לעשות". לפי גישה זו הצעה של המטפל להפסיק את הטיפול מנוגדת לעקרונות הטיפול הדינמי בו המטפל משקף ומפרש אך לא נותן עצות והוראות כיצד לנהוג. לכן אם זה סגנון הטיפול בו מטופל נמצא הוא יכול להבין בעצמו שרק הוא עצמו יכול להציע ולהביא לסיום הטיפול. מצד שני יש גישות שונות לחלוטין בהם מטפלים לוקחים את האחריות לומר שהטיפול צריך להסתיים. במקרים רבים ההחלטה לסיים את הטיפול היא תוצר משותף של המטפל והמטופל גם יחד. נוצרת בחדר אוירה שבה שני הצדדים מסכימים שזה הזמן להיפרד. בשורה התחתונה, סגנון הטיפול מכתיב בד"כ גם את אופי סיומו ואין לכך כללים אוניברסליים. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
