לד"ר קפלן

דר' קפלן שלום, אימי נפטרה לפני חודש וחצי ומאז כתבתי כאן מספר פעמים. הפסיכולוגית המדהימה שלי חזרה לארץ ואף נפגשתי איתה פעם אחת. הפגישה לא הייתה כמו שחשבתי ואמרתי לה זאת, אך היא לעומתי אמרה שהפגישה הייתה בדיוק כמו שחשבה.כנראה שהניסיון מדבר ובתקופה זו מרגישים בלבול ולא תמיד מצליחים להביע רגשות. במהלך סוף השבוע הרגשתי נורא ואיום ולא היה לי את החשק והסבלנות להתקשר אליה ולשוחח איתה.אני יודעת שאני אמורה להיפגש איתה אך אין לי את הכוחות כרגע , מה גם שלא נראה לי שהיא תוכל לעזור לי. זה המצב כרגע וזהו זה. שאלתי אותה אם תוכל להוציא אותי מהגהנום והיא ה שיבה שתעשה כל שביכולתה... עד שאהיה לי את הכוחות והסבלנות לדבר על כל מה שמתחולל בתוכי, אני פונה אליך בשאלה אוליי קצת מוזרה. לפני מות אימי הייתי בשלה ומוכנה לקשר זוגי ונורא רציתי בכך. לאחר מות אימי הרגשתי את הבדידות מכרסמת מבפנים וזועקת. אני יודעת שאני מאוד רוצה לאהוב, השאלה היא האם זה אפשרי? האם אני יכולה לצאת לדייטים או שמא זה מוקדם מידי? אני לא יודעת אם אני מסוגלת כיוון שיש לי מצבי רוח משתנים אבל נניח שאני אהיה מסוגלת להיפגש, האם הצד השני צריך לדעת שאיבדתי את אימי? ואם כן מתי מספרים? האם ישנו זמן המתנה, הרי בסך הכל עבר חודש וחצי. אני נורא מבולבלת ופחות או יותר יודעת את התשובה... אני רוצה אבל לא יכולה, זאת פחות או יותר התשובה. אשמח לשמוע את חוות דעתך עד שאעזור כוחות ואדבר עם אחת הנשים היקרות לי מכל, כמובן הפסיכולוגית שלי. תודה, ליאם.

ליאם שלום עליך לנהוג כפי שאת מרגישה ורוצה. את יכולה לצאת ולפגוש גברים חדשים, את יכולה לספר להם בפגישה הראשונה שאת כעת לא בתקופה הכי טובה בחיים שלך ושאמך נפטרה לאחרונה. זה לא אומר שאת צריכה להתבודד ולהישאר סגורה בתוך הדיכאון. מן הסתם יהיה לך קשה לעלוז ולשמוח כמו שאולי היית יכולה לפני מות אמך, מצד שני אולי תוכלי להינתק מידי פעם ובאמת להינות מהחיים. אני בטוח שזה גם מה שאמך היתה רוצה שתעשי. חזרי לטיפול לאט, ציפית מאוד לפגישה עם הפסיכולוגית שלך ואולי האכזבה נובעת מכך שקיווית שעצם החזרה לטיפול תשחרר אותך מהקושי בו את שרויה. זה כנראה לא עובד כל כך מהר, ותצטרכי לקחת את הזמן ולתת לו לעשות את דרכו לאט לאט. כפי שכבר כתבתי לך בעבר, עבר זמן מועט מאוד ותהליכים כאלה אורכים חודשים ארוכים. בברכה ד"ר אורן קפלן