סתם לעצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כותבת כאן לאחרונה, וחוזרת על עצמי מידי פעם כך שאין צורך להתייחס אלי אני כותבת כי זה עוזר לי. בשבועות האחרונים לא הייתי בן אדם כל הזמן היו לי חששות חרדות וחוויות מחדש של אירועים לא נעימים מחיי שצפו ועלו , ואין לי מושג היכן הם היו כל השנים בשבוע זה הפסיכולוגית שלי לא יכולה לקבל אותי בהתחלה זה היה קשה לי , היא אמרה שאני יכולה להתקשר... לאחר כמה ימים לפתע הוקל לי שאני לא צריכה ללכת, אני מתחילה לחזור לעצמי להתייצב ולשכוח מכל מה שאני לא רוצה לזכור...... מצד אחד אני שוב בשליטה אבל מצד שני אני שוב תקועה , תקועה כמו לפני שהגעתי לטיפול , סתם תקיעה באמצע החיים..........., תאמת כשהשלוה שלי התחילה לחזור אני כבר לא יודעת מה עדיף אני יודעת שאני ימשיך ללכת אליה , אבל אני תוהה לעצמי האם זה כדאי , לא נעים לי מעצמי להודות אבל כן אין לי כוח להתמודד עם העבר שלי , אני מעדיפה לברוח אבל הבריחה הזו תוקעת אותי האמצע החיים ללא טעם ומשמעות....... בקצור אני מתחילה לחשוב מידי יום שלאט לאט אני מאבדת את השפיות שהיתה לי. יעל
הי יעל. אני מבינה היטב את מה שאת אומרת. אתמול הייתי אצל המטפל שלי והוא נוסע מחר לשבוע לחו"ל. תמיד כשהוא נוסע זה מוציא אותי מאיזון לכמה ימים, בעיקר בהתחלה ואח"כ אני מתחילה לשאול את עצמי למה בכלל ללכת כי אני מרגישה שאני משתחררת יותר כשאני לא אצלו. לא יודעת אם זו בריחה מהעבר, ואולי לפעמים לא צריך כל כך לנבור בעבר כדי להתקדם הלאה.מפחידה אותי גם התלות בו, והלבד כשהוא איננו כח אמי כל כך רגילה לסמוך עליו. ובלי קשר הייתה אתמול פגישה קשה, שנינו הסרנו את הכפפות ואמרנו דברים מהבטן, שזה קצת מוזר לגביו כי אצלו הראש מתפקד טוב יותר. היום דיברנו בטלפון וקצת טיהרנו את האווירה. חבל לי שדווקא אחרי פגישה כזו לא אראה אותו בשבוע הבא. נשארתי עם מועקה.
טיפול זה סבל. אבל לפעמים אני מנחמת את עצמי ואומרת שהתקדמות אמיתית אפשר להשיג רק דרך סבל. וגם אני אומרת לעצמי שכמה שהסבל יותר עמוק, כך גם יכולה להיות ההנאה והשימחה. (למעשה אני אומרת את זה לעצמי באנגלית - the deeper the suffering, the deeper the joy. ואני אפילו מאמינה בזה)... שבת שלום.
ירדן שלום הצבת את תגובתך בהזדהות עם יעל ואני חושב שהדברים שכתבתי לה כנראה גם רלוונטיים למה שקורה לך במידה מסויימת. השאלה העיקרית היא מה מטרת הטיפול. אם מטרתו להגיע להקלה מיידית אז הקושי במהלך הפגישות הוא באמת משהו שמעלה ספקות על הטיפול. עם זאת, ברוב המקרים הטיפול בא לפתור דברים לטווח ארוך ואז זה די טבעי שבמהלך הפגישות יעלו דברים לא פשוטים שבמקומות אחרים אולי לא היו נדונים או מובאים. זה חלק בלתי נמנע מהתהליך עם כל הכאב שכרוך בו. בברכה ד"ר אורן קפלן
יעל שלום לכתוב רק לעצמך בפורום פומבי כל כך נראה לי בכל זאת קריאה לתגובה והתייחסות. נשמע שכמו עם הטיפול גם פה את מתלבטת האם את רוצה שיווצר קשר או שישאר רק מונולוג שלך עם עצמך. אני מתאר לעצמי שאת רוצה בקשר אבל הוא כרוך גם באכזבה וכאב שמהם את מנסה לברוח. נראה לי שהטיפול מפגיש אותך עם אותם דבר שבגללם הגעתם לשם מלכתחילה, אבל כשזה באמת קרוב וצריך להתמודד עם הקושי פנים אל פנים את מהססת וחושבת איך לברוח. נשמע שאת מתמודדת עם משהו לא פשוט ואני מציע לך להמשיך את התהליך הטיפולי עם כל הקשיים הכרוכים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
