אני לא אני...

לדר. אורן, בבקשה, אולי אתה יכול לעזור לי? אני לא יודעת להתקדם, תמיד כשיש משהו שדורש התמודדות אני בורחת ממנו. אף פעם לא עושה דברים קשים. אני מאוד רוצה לעזור ולהועיל, אבל רצון זה משהו אחד ועשייה משהו שונה, אני רוצה הרבה, אבל עושה מעט. חושבת ומתכננת צעדים להתקדם הרבה, אבל לא עושה עם זה כלום. רוצה לצאת מעצמי ולהשתחרר, אבל זה פשוט לא הולך! אני לא אני כשיש הרבה אנשים, וזאת צביעות שמאוד מפריעה לי! הכל חייב להיות פרפקט כשמסתכלים. אני יודעת שאני יכולה ללכת לפסיכולוג, אולי אני ילך עוד כמה חודשים, לא עכשיו. אבל אולי אתה יכול להציע איך אני יכולה לעזור לעצמי? אני מודעת לעצמי ויכולה לעבוד עם עצמי, רק שכרגע אני לא יודעת כל כך את הדרך, אז אם אתה יכול, אני אשמח לעצות..

לעשות שינוי גדול בעצמנו ובחיינו, להעביר דברים מרצון לעשיה זה קשה. בתיאוריה זה קל, במעשי זה קשה... אבל אם פורטים את הדרך לצעדים קטנים,ממש ממש קטנים, אז אפשר כל יום להשיג משהו קטן, ולהתקדם. וכשמתקדמים, כבר לא כל כך חשוב הקצב, העיקר שיש תנועה... קודם כל, צריך סבלנות. וחשוב להבין שיש פער, כמו שכתבת, בין מחשבה על משהו למימוש שלו ולהתחשב בפער הזה. אולי היית יכולה לחשוב על כמה דברים, מאד מאד קטנים ולא פרפקציוניסטיים, שהיית יכולה לעשות, ולהתחיל בהם. להתחיל בהכי הכי קטן שיש ומשם להתקדם. אני חושבת שפסיכולוג יכול להוות ליווי טוב, ומישהו שהולך איתך בדרך הארוכה לשינוי. וזה נורא חשוב, כי לבד אפשר באמת להתייאש מאד.

אוריה שלום את מתארת תהליך פנימי שקורה לך, משהו עם הרבה מאמץ ואנרגיה אך מצד שני ללא תוצאות שמוצאות חן בעיניך. קשה לי לכוון אותך כיוון שלמעשה לא סיפרת על עצמך דבר מבחינת העולם החיצוני. אני מתאר לעצמי שהמצב שנוצר נובע ממשהו, נמשך זמן מסויים ושאפשר לספר עליו במשך שעות. אני שומע מדבריך שאת מאוד קשובה לעצמך ואולי מודעת לגעש הפנימי. עם זאת, זה כנראה לא מספיק כדי לעשות סדר בדברים והשאלה מדוע צריך לחכות כמה חודשים כדי לפנות לטיפול? נשמע לי שיש די הרבה רעש ובלאגן שם בפנים ולא יזיק אם תהיי מוכנה לתת למישהו לעזור לך לעשות סדר. הרצון לשלוט על הכל לא מועיל לך, הוא אולי שורש הבעיה. ההליכה לטיפול עשויה להיות צעד ראשון בהכרה שאת לא "כל יכול" ושמותר לך לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן