שאלה להתענינות

שלום וברכה, פעמים רבות עולה הנושא של התאהבות המטופלים במטפלים. רציתי לדעת האם יש תופעה הפוכה, האם קורה שהמטפל מתאהב במטופל? תודה מראש יעל

אבל באופן טבעי הנושא נידון פחות. הכוונה שלי היא, שהחוויות והרגשות של המטופל נידונים בטיפול בהרחבה, בעוד שהרגשות של המטפל הינם הרבה יותר בצל. יש אפשרות שמטפל ידבר על כך במסגרת מקצועית מתאימה - הדרכה, למשל, אבל היות וזה משהו שאולי יכול להתקבל כחוסר מקצועיות (למרות שאני חושבת שזה יכול לקרות, ולא בהכרח להעיד על חוסר מקצועיות), אני מאמינה שבמקרים רבים המטפל/ת ישמרו את הרגשות והמחשבות לעצמם ובוודאי לא יצאו בסידרת מאמרים והרצאות בנושא מחשש לביקורת, חשיפה עצמית, ואולי חשיפה לא רצויה בפני מטופליהם (שאולי גם קוראים ומעיינים בחומר מקצועי מפעם לפעם). למעשה אני לא בטוחה מהי "התאהבות" - כאשר אני פוגשת אדם - גבר, אשה, נער, נערה, ילד ונוצרת קירבה ואינטימיות פעמים רבות אני חשה אהבה. למרות שהנטיות המיניות שלי ברורות לחלוטין, היו לי חברות שחשתי ממש התעלות מהקשר איתן - בהתחלה. היה לי חבר, והוא תמיד היה צוחק עלי שאני מאוהבת באחת מהן, משום שאחרי שיחות טלפון היה פורח סומק בלחיי. מה זה אומר? אני מפרשת זאת באופן מסויים. אני חושבת שעצם הקירבה והחשיפה לאדם אחר יוצרת מצב שהוא מעט דמוי "התאהבות" - לא במובן של השלכת חלומות על אדם אחר, אלא סוג של התרגשות, של רצון לעוד. אני חושבת שקשר קרוב ואמיתי בין אנשים הוא דבר מספק מאד, וכשאנחנו חווים קצת ממנו, אנחנו רוצים עוד. וזה נהדר - יש הרבה חברויות שיכולות להעמיק בדרך זו. העניין הוא שכאשר מדובר בגבר ואשה נכנס גם גורם של משיכה מינית, פנטזיות רומנטיות וכו' - וכאן הקירבה והאהבה יכולות לקבל גוון נוסף, או להתבלבל ולהתפרש כבעלות אותו גוון, גם אם הוא אינו חזק. מצד שני, ישנם בודאי קשרים שמעוררים דוקא את המשיכה הגופנית העזה. אני חושבת שאם בטיפול יש דיון בנושאים מיניים ובמיניות, זה יכול ליצור קירבה ופתיחות נוספת בין מטפל למטופל - ואם זאת מטופלת ומטפל, אולי מעצם הדיבור נוצר גם מתח מיני מסויים. הקירבה, המתח המיני, האינטנסיביות שיכולה להיות בטיפול כולם יכולים ליצור איזה ריגוש שאפשר אולי לפעמים לקרוא לו התאהבות. לפעמים - ולאור מחקרים שקראתי (עשיתי עבודה סמינריונית בנושא אתיקה - אמנם לא על זה אבל זה הפגיש אותי עם מידע כזה) חציית גבולות וקשר פיזי בין מטפל למטופל הינה דבר נפוץ יותר משמשערים! חציית גבולות כזאת, אצל אנשים שעברו הכשרה מקצועית, ואינם באופן מובהק נבלים/סוטים, מעידה על כך שהקירבה יוצרת פוטנציאל בלבולי אדיר - אצל שני הצדדים. אז לשאלתך - אני בטוחה שזה קורה. אבל אולי נידון רק מעט.

תודה לך, אני חושבת שהתשובה שלך מאוד מענינת יעל

יעל שלום התאהבות היא מילה טעונה מאוד ויש לה משמעות מאוד מסויימת, בד"כ של רומן וקשר אסור בטיפול פסיכולוגי. אהבה היא ביטוי רחב יותר ופחות מאיים או אסור בהקשר הטיפולי. אכן כן, יש מצבים בהם פסיכולוג או פסיכולוגית התאהבו במטופל או במטופלת שלהם. זה קורה כי התאהבות יכולה להתרחש כמעט בכל הקשר אפשרי. השאלה מה קורה לאחר מכן. החוק היבש כמו גם חוקי האתיקה אוסרים על מימוש של קשר רומנטי בין מטפל למטופל. מטפל שמרגיש שנקלע למצב כזה חייב לפנות לקבל הדרכה וייעוץ כיצד לנהוג. קשר רומנטי שהחל מתוך חדר הטיפולים עלול להיות מסובך מאוד גם ללא ההיבט החוקי והאתי שיש בסיפור. במידה ומטפל נקלע למצב שכזה הוא צריך להפסיק כנראה את הטיפול ולהעבירו לאדם אחר כי יכולתו להמשיך ולעמוד בעמדת מטפל מוטלת בספק, ואם הוא ממשיך בטיפול עליו להיות בהדרכה צמודה שדרכה יוכל להיות בטוח שהקשר הטיפולי מוביל אכן למקומות חיוביים למטופל. אבל אם אני אחזור לביטוי אהבה, אותו אפשר לומר לא רק בהקשר רומנטי אלא גם בהקשר של יחסים בין הורים לילדים, חברים קרובים וכו', כאן אני חושב שמדובר בתופעה נפוצה ובריאה שיכולה לתרום לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יתכן שגם במסגרת כזו של פורום אנונימי, לאחר שנוצר קשר כלשהו בין הכותבים למנהל הפורום, יתכנו גם כן בדיקת גבולות ב "טיפול" כביכול שקורה כאן? (לדוגמא: תחילה לילה הייתה כותבת, לאחר מכן החמיאו לה- וגם אתה, ולאחר מכן הוסיפה סיפור ארוך, היתכן בכדי לבדוק אם אכן תקרא אותו?)