דיכאון , פחדים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בן44 ולבד , די דכאוני , פרצוף חמוץ כמו שאומרים עליי ידידי האחרונים , מפחד כמעט מהכל במיוחד האנשים , לא יוצר קשר , בורח אם מנסים להתקרב אליי , גם משפחה , אפטי מתכנס בעצמי בבועה בחומה ענקית שאף אחד לא יכול להתקרב , לפני שנה למשך שלושה חודשים לקחתי סורקסט , עזר בפחדים משניים , נשאר פחד מאנשים . רוצה עזרה אבל לא עושה כלום מישהו/י ?
זה קצת בנלי להציע את זה כאן בפורום... אני חושבת שאתה מחפש שינוי, דרך לחיות אחרת, להשיל מעל עצמך את הפחד הרב וליצור קשרים משמעותיים. זה קשה אם אין אימון ויש פחד. זה לא משהו שאפשר לעשות בקלות רק דרך "החלטה". תרופות עזרו לך - במידה. והגעת בפורום שנקרא "פסיכולוגיה קלינית"... כל הנתונים מצביעים על הצעד הנכון לעשות :)
קודם כל, למה אין לך מישהי/מישהו? זה יכול לעזור. לא טוב האדם לבדו... בנוסף, אתה חייב סיוע פסיכולוגי. זה יעזור.
ארז שלום הדברים שאתה מתאר לא התחילו אתמול. אתה מתמודד איתם שנים רבות ואולי בזמן האחרון משהו מחריף. הבעיה העיקרית שאתה מתאר היא קושי משמעותי בקשרים בין אישיים, אבל גם משהו שלך עם עצמך שגורם לדיכאון והתכנסות. אני מעריך שחוץ מתגובות החרדה שאתה מתאר יש משהו דיכאוני ברקע וזו הסיבה שאתה נשאר פסיבי. השילוב הזה של קווים חרדתיים ודיכאוניים גורם לפסיביות ומעגל סגור שקשה לצאת ממנו. הבעיה שאין אף אחד חוץ ממך שיוכל לגרור אותך בכוח לקבל טיפול. תצטרך לפנות לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח שילווה אותך במשך חודשים ואף יותר שבמקביל אליו תוכל לנסות טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי לבדו לא יעשה את השינוי שאליו אתה מצפה. אתה חייב לעשות את הצעד הראשון, להרים טלפון ולקבוע פגישה עם פסיכולוג. אחרי שתגיע לטיפול אפשר יהיה לעזור לך להתקדם הלאה, אבל דבר ראשון צריך ליצור את הקשר שיהווה בכל מקרה צעד חשוב לניפוץ הבועה והחומה שאתה שם סביבך. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
