אני זקוקה לעזרה

אני בת כמעט 30 אמא לתינוקת בת שנה. לפני כחודשיים עברנו סוף סוף לבית משלנו, מצאתי עבודה אחרי חצי שנה בבית, בעלי ואני הבהרנו דברים שישבו לנו על הלב וכביכול הכל בסדר. אז למה אני מרגישה כאילו העולם עומד כל רגע ליפול עלי? אין לי חשק לכלום, בעבודה אני עושה טעויות מטומטמות שאין להן כל סיבה שיקרו, על הילדה אני מתעצבנת בלי סוף ובכלל אין לי חשק לכלום. מה קורה לי? למה אני ככה?

שלום. כתבת "כביכול הכל בסדר"... כנראה שלא הכל בסדר ויש משהו שמפריע לך. זה גורם לך לחוסר שקט, עצבנות וחוסר ריכוז בעבודה. נסי לחשוב אם הבעיה קשורה לכך שבתקופה האחרונה חלו שינויים רבים בחייך-עברת לבית חדש והתחלת לעבוד וזה מצריך ממך לא להיות ליד בתך כמו אז ובביתך. כנראה שהחזרה לשגרה קצת מרתיעה אותך, שכחת איך זה להיות מחוץ לבית, לעבוד וזה מלחיץ אותך. בכל מקרה, אין צורך להוציא את עצבייך על בתך הקטנה, שכן בגיל שבו היא נמצאת חשוב מאוד שהיא תרגיש נאהבת ולא טוב להיות שרויה במצבי רוח לידה, כי היא מרגישה זאת. חוץ מזה, דיברת על מה שאת מרגישה עם בעלך? אולי הוא יוכל לעזור לך... מקווה שעזרתי קצת... בהצלחה.

כשאני ילדתי את בני הרגשתי כמעט כמוך. לא ידעתי אז בזמנו אבל סבלתי מדיכאון שלאחר לידה שנימשך כמעט שנתיים. הרגשתי שהעולם נופל ומתפרק לי לגמרי, שאני האמא הכי גרועה בעולם, שאני פשוט כישלון וכל העולם שלי שאני ניסיתי לבנות נכשל לגמרי. אז קודם כל את צריכה לגשת לרופא ולבדוק את האפשרות הזו. דיכאון שלאחר לידה אינו דבר של מה בכך ולא תמיד עובר אחרי חודש חודשיים. אצלי הוא נמשך כשנתיים בצורה מאוד חריפה ולקח עוד שנה לאט לאט עד שעברתי את זה.

זה בדיוק מה שאני מרגישה שאני האמא הכי גרועה בעולם ושלפעמים עדיף לילדה בלעדיי. שלא יהיו טעויות הילדה הזו היא החיים שלי ואני מטורפת עליה אבל לפעמים אני ממש חרדה מהרגע שאוציא אותה מהמעון ואהיה איתה לבד כל אחר הצהריים כי בעלי עובד לילה. ולפעמים ממש אין לי סבלנות לחכות כדי להוציא אותה מהמעון. בעלי ואני מדברים מדי פעם על להביא עוד ילד אבל אחרי שהיא תלויה לי ערב שלם על הידיים, בוכה ולא נותנת לי לעשות חצי דבר בבית אני מוצאת את עצמי מצהירה שהיא תהיה ילדה יחידה. בעבר כולם חשבו שאהיה גננת כי היתה לי סבלנות לכל הילדים של כולם ועכשיו דוקא לילדה שלי אין לי סבלנות ואני כל הזמן צועקת עליה, ומצד שני אני יכולה לשבת איתה שעות ורק לחבק ולנשק אותה. אני מרגישה נורא שהכנסנו אותה למעון ושהיא שם עד 17:00 וכשהמטפלות אומרות לי שהיה לה קשה אני עוד יותר מרגישה נורא ובמיוחד מאחר והיא לא מקבלת שם את כל מה שאני נתתי לה בחצי השנה שהייתי איתה בבית לבד.

ר שלום ממה שאת מתארת אפשר להבין שכרגע לכאורה הכל בסדר אבל שעברת תקופה לא קלה קודם לכן. קשה לי לומר לך מה הבעיה, אבל כנראה שיש משהו שעדיין מציק לך וגורם לכל התופעות שאת מתארת. זה יכול להיות משהו פנימי שלך, התלבטות פנימית, חרדה, דיכאון וכד', או משהו ברמה הבינאישית בתוך המשפחה. אני מצרף שני קישורים למאמרים, האחד על חרדה והשני על דיכאון. קראי את שניהם ונסי לבדוק האם הסימפטומים באחד מהם מתאימים למה שקורה לך. יתכן שבכל מקרה יש מקום שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי להעריך מה הבעיה וכיצד ניתן לעזור לך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן