האם זוגיות?

שלום רב, כרגע אני שוב רווקה (בת 30), במהלך חיי נכנסתי ויצאתי מזוגיות, ארוכות וקצרות, טובות ופחות טובות. לאחרונה נפרדתי מחבר ואני שוב חושבת על זוגיות חדשה. אבל כשעצרתי לחשוב באמת מה אני רוצה, חשבתי האם באמת אני רוצה זוגיות.. ואני לא יודעת להגיד בלב שלם שכן! אני תוהה אם הנורמות החברתיות היו שונות, או כל החברות שלי לא היו עם חברים/נשואות, אם הייתי עדין רוצה משהו. אני נוטה תמיד לחשוב שלו חיי היו מלאים חברתית וכולנו היינו רווקים - אני לא הייתי רוצה או חושבת בכלל על זוגיתו, לא היה לי את הצורך הזה ...כאלו אין בי את הצורך באהבה 1:1 ואני לא יודעת אם זה הכי נכון, כי כשאני בזוגיות אני חושבת שאני אוהבת את הבן זוג שלי, אבל אני לא הופכת להיות בן אדם שלם בזוגיות, או בן אדם יותר מאושר, או משהו כזה (ברור שאושר לא צריך לבוא מבן זוג). אבל הכוונה שלי, היא שאהבה אינה מציפה אותי, איני מרגישה אותה בכלל גופי, אני מהר מאוד מתעייפת בזוגיות.. חברות שלי נוטות לומר אווי אני רוצה משהו שיאהב אותי, יחבק וילטף - ואני אף פעם לא הרגשתי את הצורך הזה. כשלי יש חברים סביבי אני לא צריכה אהבה 1:1... האם יכול לקרות מצב שמשהו לא צריך זוגיות? הבעיה היא שאני לא רוצה להיות לבד, אני כאלו רוצה בן זוג, הבעיה שאני לא יודעת להגדיר אם אני רוצה בגללי או בגלל החברה!! היו לי תקופות בחיים שהייתי המון זמן לבד, גם ללא מגע מיני, וחיי היו בסדר גמור מהצד הזה. האם זו בעיה מוכרת? האם יכול להיות שיש אנשים שלא רוצים זוגיות? מה זה אומר? ואיך אדע את האמת שלי, לעומת האמת החברתית? תודה

היי השאלה שלך היא שאלה שעולה אצל לא מעט בחורות בגיל שלך ובכלל.. פעם היה מקובל התחתן ולהביא ילדים, להקים משפחה. היום יש אנשים שיותר חשובה להם הקריירה או פחות רצים להקים משפחה. וכן, יש גם נשים ששואלות את עצמן האם הן בכלל רוצות קשר מחייב.. אני חושבת שזה גם קשור לעובדה שנשים היום באופן יחסי פחות תלויות בבבני זוג שלהן כספית, וכו'. יש אחוז גבוה יותר של נשים ליברליות, אשר בונות קריירה או בעלות מקצוע משל עצמן והכנסה שלהן. לא פשוט להפריד את הנורמות מהרצון הטהור שלנו..ואני מסכימה איתך שבאמת ברגע שהרבה חברים וחברות נישאים לקראת גיל 30-32 אז מתחילים אולי להילחץ גם ולחשוב שאולי אין בחורים או בחורות עבורינו ואולי "המלאי" אוזל. אני מאינה שכל אדם צריך ללכת עם הצורך שלו , רק צריך לבדוק שהצורך הוא אמיתי ולא בריחה מקשר. ייתכן ובאמת את תהיי אישה שתחליף בני זוג לעיתים תכופות או תעדיף לא להינשא ולהתחייב לאדם אחד. מה שמתאים לך, תזרמי עם זה.

נשמע שאת בטלנית שלא כל כך מעונינת להשקיע בקשרים. כלומר, נוח לך יותר להיות מווקפת חברים על אין לך חשק / רצון / להשקיע ביחסים במערכת של 1:1. חבל, מאחר ומערכת יחסים כזו של 1:1 גם אם היא לא "משתלטת" עלייך אלא זורמת בנחת לצד וביחד עם מערכות אחרות, פותחת לך צוהר נוסף ליכולות הרגשיות והנפשיות שבך ותיתן לך כלים טובים יותר להתמודד ות בעתיד

שלום את צריכה למצוא את האיזון הנכון של החיים שלך ובהחלט יתכן שכיום זוגיות לא מתאימה לך. יש אנשים שבאמת לא מעוניינים בזוגיות באופן קבוע, יש אנשים שאפשר להגדיר זאת כחלק מנטיותיהם האישיות. אישית, אני לא בטוח שההגדרות הללו נחוצות מאחר ובתקופות שונות בחיים עולים צרכים שונים. כרגע את מגלה שאינך רוצה בזוגיות ואולי מוטרדת ממה יגידו מסביב או רוצה להיות לא מוטרדת מכך. השאלה המרכזית בעיני היא כיצד יוצרים איכות חיים טובה. אם כיום איכות חיים טובה מבחינתך היא לחיות בלי בן זוג או לפחות בלי בן זוג קבוע, כך צריך לעשות. העניין הופך לבעיה רק כאשר נוצרת מצוקה סביב העניין. כלומר, אם את מרגישה שהקונפליקט סביב בן הזוג, הבדידות, משפחה וכו' מעוררים אצלך חרדה, קושי וכו' אז יש כאן משהו שדורש פתרון ואז הייתי גם ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם שאלות החיים הללו. אם אין מצוקה, אין בעיה ותוכלי לקבל החלטה שאת חיה כאן ועכשיו בלי בן זוג, עד הודעה חדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זוגיות ארוכת טווח היא גם התפשרות ולא כל אחד מוכן להתפשר בחייו עם כל היתרונות של זוגיות.. וזה לגיטימי.. לא אומר שהבחורה עצלנית וכו' וכו'..