הגבול בין מטפל ומטופל

אני בשנות השלושים לחיי . הגעתי לטיפול אצל מטפלת בעקבות משבר זוגי עם בעלי. בינתיים בעלי ואני נפרדנו אך הטיפול המשיך עם כל אחד מאיתנו באופן פרטני. אני בטוחה במליון אחוז שאני לא לסבית. אבל מה שקרה לי עם המטפלת הזו- אני ממש אוהבת אותה ונמשכת אליה. ממתינה כל השבוע לפגישה, חושבת עליה כמעט כל הזמן ומרגישה שהיא ממש חשובה לי. מפנטזת שאנחנו חברות. אפילו מגע מיני . בתור נערה הייתי "מתאהבת" במורות שלי. האם תופעה זו היא מוכרת? נורמלית? האם טיפול כזה עשוי להצליח ?

מטופלת, התאהבות במטפל/ת הינה תופעה מוכרת. המטפל/ת ממלא/ת איזשהו מקום חשוב בחיים שלנו. אני חושבת, שיש מקום להעלות את הנושא בתוך הטיפול, עם המטפלת, מכיוון שזה משהו ששייך לטיפול. זה לא דבר לא תקין, וזה לא משנה שמדובר במטפלת ולא במטפל.

לדעתי זהו מצב טוב. ני לעומתך נמצאת בטיפול, וכל הזמן אני חושבת לעצמי כמה הפסיכולוגית מכוערת........... אין לי סיבה לעזוב אותה היא מבינה ענין וחכמה , אבל משום מה אני לא יכולה להתעלם מהמראה שלה ולחשוב לעצמי כמה שהיא לא יפה בלשון המעטה.

רק רציתי לתרום חיוך. זה קצת מצחיק כל הצרות הללו שיש למטופלים. הקשר הזה בין מטפל למטופל הוא כל כך עוצמתי שקורות תופעות שלא חווינו אולי מאז היינו ילדים. זה קצת קשה גם, ולפעמים אני תוהה האם הטיפול שאמור להוות תמיכה לאדם, לא מזיק בכך שהוא כל כך מזעזע וקשה בחלק גדול מהזמן. נו, שיהיה.

מטופלת שלום קורה לך משהו משמעותי בטיפול ואת מצליחה לראות את הקו שמחבר את ההתאהבות במטפלת להתאהבות בדמויות סמכות טיפוליות בעבר כמו המורות. התופעה בהחלט נורמלית וטבעית, כדאי לעלות אותה גם בטיפול ולהשתמש בה כמו כל חומר אחר שעולה בטיפול כיוון שללא ספק מספר משהו עליך, אישיותך, קשריך עם אחרים וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן