לא יודעת מה לעשות

שלום ד"ר קפלן, לפני שנים רבות סבלתי ממצבי חרדה ודיכאון קיצוניים מאוד שמנעו ממני להיות לבד. בנסיבות ההן נעזבתי ע"י כמה מחבריי ה"טובים" והתחברתי עם אנשים שבמצב רגיל לא הייתי מתחברת אליהם, אך אלה היו האנשים היחידים שהיו מוכנים להיות במחיצתי בצורה האינטנסיבית לה הייתי זקוקה. במשך הזמן מצבי הוטב וכיום אין לי בעיה להיות לבד (ואני אפילו מגזימה בכך). עם רוב האנשים שהייתי אז בקשר הקשר נותק, אך אם אחת מהן עדיין קיים קשר. מדובר באישה שאושפזה בזמנו בדיכאון פסיכוטי ואני היכרתי אותה סמוך לשחרורה מהאשפוז כשהיא עושה מאמצים להשתקם, לעבוד, הקפידה מאוד על הופעה חיצונית ועל התנהגותה החברתית. לצערי, במשך הזמן חלה הטבה במצבי והרעה במצבה. היא ויתרה על ניסיונותיה להשתלב במעגל העבודה, חיה לחלוטין על חשבון משפחתה (היא בת חמישים פלוס), קמה רק בשעות הצהריים, מעשנת (סיגריות) ללא גבול, צורכת אלכוהול ומדברת אל עצמה. יש לציין שלמרות זאת, הואיל והיא חברותית באופן בסיסי והיא אינטליגנטית מאוד, הצליחה לקיים קשרים ואף ליצור קשרים חדשים, הן עם אנשים במצב נפשי קשה והן עם אנשים "נורמאליים". אני מתקשה מאוד לשמור על קשר איתה. היא במצב היפו-מאני, מדברת על עצמה ללא הרף בקול רם מאוד עד כדי כך שאינני יכולה לומר מילה על עצמי בדרך-כלל, היא משתעלת בצורה קיצונית בגלל העישון הרב, כאמור מדברת אל עצמה. עד כה התחמקתי מלהיראות איתה ברחוב ומדי פעם ביקרתי אותה אצל בבית. גם הדפסתי עבורה משהו במחשב שלי והיא רוצה לבוא אליי לתיקונים אך אינה מסוגלת להפסיק לעשן בביתי, דבר שממש חונק אותי פיזית. בקיצור, קשה לי. בזמנו נוכחותה עזרה לי מאוד, ואני לא שוכחת לה את זה, למרות שהיה ברור מאוד שגם נוכחותי עוזרת לה, אולי אפילו באותה מידה. כיום, לעומת זאת, פיתחתי קריירה משלי, אני אמנם בודדה אם כי סובלת מכך פחות ופחות ואני מתפשרת הרבה פחות בקשריי החברתיים, אך עם זאת אני חשה איזו מחויבות מצד אחד לא לנטוש את מי שהייתה לצידי בתקופה הקשה ומצד שני, השהייה במחיצתה קשה מנשוא. יש לציין שכל ניסיון להעיר לה משהו על התנהגותה (כמו, למשל, לבקש ממנה לא לעשן אצלי) עולה בתוהו ובמקרה הטוב מחזיק מעמד זמן קצר מאוד. אודה לך על התייחסותך. גילה

גילה שלום ההתלבטות לא פשוטה. מצד אחד היית רוצה אולי לנתק את הקשר שמעיק עליך ומצד שני לא נעים לך ואת מרגישה מחוייבות. הפתרון הוא אולי להגדיר לעצמך זמנים בהם את יוצרת קשר ומתעניינת, אבל חשוב גם להגדיר לעצמך היכן נמצא הגבול למגע הזה. את צריכה לשמור עליה, אבל בראש ובראשונה לשמור גם על עצמך. מותר להציב גבולות לכמה אתן נפגשות וכן לאופי המפגש. אם הסיגריות בבית שלך מפריעות אל תפגשי אותה שם, וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן