בעיה רצינית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

29/04/2004 | 20:53 | מאת: הפגוע

אני לא בטוח אם זה הפורום המתאים ביותר לשאול את השאלה, נראה לי שכן. אני ילד בן 16 שלומד בתיכון עד ארבע בערך מדי יום. מיד כשאני חוזר הביתה, עליי לקחת את אחי הקטן מהגן ולהישאר איתו עד תשע בערך, כשאימי חוזרת. אין לי זמן לחיות! אני לא יכול ללמוד, כי הוא כל הזמן בוכה, אני לא יכול לשחק במחשב או משהו כזה, מאותה סיבה! אמרתי לאימא שקשה לי מאוד ככה, ושעוד מעט יש בגרויות ומתכונות בהיסטוריה ובלשון ואני חייב ללמוד! אימא אמרה לי: אם אני הצלחתי ללמוד לדוקטורט שלי כקרדיולוגית עם שלושה ילדים בבית, אז הגרויות שלך זה שטויות. אני ממש מתוסכל! כל החברים שלי כבר התחילו ללמוד, הם עוד מעט מסיימים, לי אין זמן וכבר אין כוח עד שהיא חוזרת עוד להתחיל ללמוד, אחרי שחמש שעות אתה שומר על ילד קטן, מחליף לו חיתולים, מאכיל אותו, ועוד אז בתשע בערב ללכת ללמוד?!? זה לא הגיוני ולא אפשרי!!! מה אני אוכל לעשות כדי לפתור את הבעיה?! יצויין שהוריי גרושים, אבי גר בחולון, ויש לי אופציה לעבור לגור איתו, רק חבל לי מאוד לפגוע באימא שלי, שאני אוהב ומעריך מאוד, בכך שאעזוב את הבית, וחוץ מזה אני לא רוצה להחליף תיכון, אז אעדיף שלא לקבל את פיתרון מעבר הבית. מה כן אוכל לעשות?! התייאשתי, הפגוע.

29/04/2004 | 23:32 | מאת: מ.

לדעתי אתה צריך לחזור שוב ולומר לאמא שלך שהבגרויות קרובות מאוד ואם לא יהיה לך זמן ללמוד לא תצליח. אמא שלך טועה מאוד שהיא משווה בין הלימודים שלה כאדם מבוגר ללימודים שלך לבגרות כנער צעיר שעוד לא התחיל לחיות. אם זה לא יעזור , אולי כדאי שתשתף בעניין את המחנכת והיועצת.

30/04/2004 | 00:00 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום הבעיה כאן איננה רק קונקרטית בהקשר ללימודים שלך. זה לא סביר שילד בגילך יצטרך להקדיש את כל זמנו הפנוי לגידול אחיו הצעיר. יש עוד כמה דברים בחיים חוץ מלימודים. לגבי ההשגחה על אחיך, 0יש פתרונות בדמות מטפלת או קרובי משפחה אחרים שניתן לגייס. זה בסדר אם יומיים בשבוע תשמור על אחיך אבל אם זה הסידור היומיומי אצלכם זה לא נראה לי מתאים, לא עבורך וגם לא עבור אחיך. אני חושב שתצטרך לקבל קצת עזרה כדי לארגן את החיים אחרת במידה והשיחה עם אמך איננה מצליחה. תוכל למשל לשוחח עם יועצת בית הספר ואולי אפילו עם אביך. יש הרבה בתים בהם יש מורכבות משפחתית, ובהחלט יש מקום שילדים יקחו אחריות, אבל מה שאתה מתאר איננו חלוקה הוגנת וסבירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

01/05/2004 | 20:32 | מאת: ד.א

ראשית, תודה על התשובה. אבי ואימי גרושים מאז שאני בן חודשיים, ולכן אין לי כל-כך על מה לדבר איתו.... הוא לא קשור, כי הוא גר בעיר אחרת, רחוקה יחסית.... עם בעלה של אימא לא אוכל לדבר כי הוא כל הזמן אוטומטית לטובתה, לא מייחס חשיבות לדבריי ומתנהג אליי יפה, רק כשהוא צריך משהו, אני בדרך-כלל זוכה ליחס עצבני ופוגע כי (לדעתה של ידידה שלי, וזה נשמע הגיוני...) אני הכי קרוב אליהם, וידידתי אומרת שאולי הם לא מוצאים מישהו אחר להוציא עליו כעסים, בעיות ומתיחות, ולכן הם מעליבים אותי, פוגעים בי ומעמיסים עליי בלי להקשיב לי. מה דעתך? זה הגיוני? ומה לעשות עם זה? תודה, תודה!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית