שאלה

אבי נפטר לפני שנתיים בפתאומיות רבה -בטרם עת מאז עולמינו קשה מאוד אנחנו מנסים מאוד להמשיך אבל זה קשה מאוד. כל אחד מאחיי , מתרגם את הכאב בצורה אחרת אחד פנה לדת, אחד נסגר ושותק אני פניתי לפסיכולוג מה שלא עזר בכלל , מאחר וכל מה שהיא ניסתה להגיד לי שאין ברירה צריך להמשיך ולא נתנה לי בעצם כלים איך ממשיכים. לדוגמא : היינו בסוף שבוע - והיינו בערב לשירים , ומה שרציתי זה לברוח כי הכל הזכיר את אבי שאהב לרקוד ולשיר שירים אלו, אחותי החלה לבכות יחד עם אימי ואני ברחתי מה הדרך הנכונה להשאר ולסבול-ואז להתמודד או לצאת מהמקום שעושה לך כל כך קשה ובכלל כלים להתמודד אודה לתושבתך

אבל צריך לעבד. וזה אומר לחשוב ולהתאבל ולסבול. אבל זה לא יהיה כך לנצח. אחרי תקופה המצב יוקל

GG שלום מות הורה הוא משבר קשה בחיים ולוקח זמן להתאושש. גם אחרי שנתיים הדבר יכול להשפיע בצורה חזקה, במיוחד אם המוות קרה בפתאומיות ובטרם עת. במידה והפסיכולוג לא עזר יתכן שיש אפשרות להיעזר בפסיכולוג אחר שכן יעזור. הרבה פעמים טיפול פסיכולוגי הוא פונקציה של כימיה אישית בין מטפל למטופל. כמו כן, יתכן שהיו מחסומים שלא נתנו לטיפול להתפתח ואלו לא בהכרח קיימים כיום. מאחר ויש תחושת תקיעות אני חושב שיש מקום בכל זאת לנסות טיפול פסיכולוגי. כמו כן כדאי לבדוק האם אין מדובר במצב של דיכאון מתמשך שדורש טיפול תרופתי. כדאי לקרוא את המאמר על דיכאון שמופיע ברשימה בראש העמוד ולבדוק את הסימפטומים המצויינים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן