משגעת את עצמי

אני מרגישה שאני משגעת את עצמי - כל הזמן מוצאת בעצמי תסמינים של מחלות נפש וקשיים רגשיים, כל הזמן מפחדת מהתמודדויות ומוצאת את עצמי בהתקפות זעם על בעלי, בדכאונות ומצבי רוח ובמתחים. אני הולכת לפסיכולוגית שרואה בי הרבה כוחות והרבה קשיים מהעבר, לפסיכיאטרית שנותנת לי סרוקסט וקלונקס להרגעה, לשיאצו ולביו פידבק ועדיין מרגישה שאני משתגעת. חשבתי שכשאקבל דעה מקצועית שאני שפויה ארגע אך זה לא כך. אני סובלת כל הזמן ממתחים, זעם, פחדים. הבטחון העצמי שלי על הקרשים ואני מרגישה שאני לא יודעת להתמודד עם החיים. אני חיה כל הזמן בהרגשה שאני הורסת את הזוגיות שלי עם התקפי הזעם ומצבי הרוח שלי ואז חיה בפחד שבעלי יעזוב אותי. אני כל כך מיואשת מעצמי כבר...האם אי פעם אוכל לחיות אחרת, להאמין בעצמי ובכוחות שלי ופשוט לזרום עם החיים בלי לפחד כל כך? בבקשה עזרו לי

אהלן רונה. מעניין אותי לדעת אם זה תמיד היה ככה, או שזה משהו ששיך לתקופה האחרונה, או לתקופת חיים מסויימת ? אני מאד מאמינה שלמרות שאנחנו תמיד אנחנו, יש לנו תקופות שצדדים מסויימים שלנו עולים ומתבלטים. יש משברים, ואם מצליחים לעבור אותם אז אחר כך יותר קל. לכן קשה לי להאמין שהמצב ישאר כמות שהוא - כי זה באמת נשמע מאד קשה לחיות ככה. חוץ מזה, נשמע לי שאת מקבלת הרבה סוגי טיפולים. האם זה לא קצת מבלבל? הרי כל טיפול מקושר לאדם - מטפל - שאיתו את משוחחת על עצמך. זה כמו מצב של "גירוי יתר". אני תוהה אם לא היה עדיף לך להתמקד בטיפול אחד או שניים, במקום להעמיס על עצמך כל כך הרבה "אינפוטים". למדתי שיאצו, ככה שאני יודעת שגם אם זה טיפול "גופני" הוא יכול לשחרר הרבה רגשות. הרבה רגשות אגורים בתוך הגוף שלנו, ואולי המצב הזה שבו את נמצאת בכל כך הרבה טיפולים לא עוזר לך להרגיש יותר יציבה ורגועה, אלא יוצר מין עירור מתמיד... לדעתי חשוב שברגעים שאת מרגישה יותר טוב, תדברי עם בעלך על המצב. אנשים יכולים לשאת הרבה מאנשים שחשובים להם, אבל אם הוא יבין קצת מה עובר עליך, ויבין מה את מצפה ממנו וכו' - אז אולי זה יהיה לו הרבה יותר קל. אני לא מתכוונת שאת צריכה כל הזמן לעסוק בלהתנצל או להרגיש אשמה, אבל כן לתפוס איתו שיחה בזמן שבו את מרגישה שלווה יותר. תרגישי טוב.

תודה על התגובה. האמת היא שהמצב הוא כזה רק בשנים האחרונות, מאז שאמי נפטרה. אני משתפת את בעלי כל הזמן ומוציאה הכל עליו, כולל כעסים, ואני כבר מרגישה עם זה רע כי לא מגיע לו. אני לא רוצה להציף אותו וחוששת לייאש אותו או לפגוע בו. לגבי הטיפולים, אני לא עושה את כולם במקביל אלא כל פעם מנסה דבר אחר. היום אני בטיפולים של פסיכולוגית ופסיכיאטרית ורק עם הפסיכולוגית אני מדברת לעומק כך שאישית אני לא מרגישה שמדובר בגירוי יתר