מרגיש לא קיים

יש לי בעייה חמורה: אני מרגיש שעד שלא אתפרסם ו"אוכיח" לכולם מי אני אני לא אהיה שלם ולא ארגיש שווה באמת. אני בן אדם כזה שבכל מסגרת אוהב להתלבט ואם אני לא מתלבט אני בדיכאון כפי שהיה לי בצבא. אין לי כשרון מיוחד כמו זמרה או משהו כזה ואני גם לא נמשך לזה, אבל אני מרגיש שאני מת להשאיר את חותמי על העולם, להתפרסם, ואם לא-כאלו לא עשיתי כלום. אני לא רוצה סתם לחיות , אלא להשפיע , להיות מישהו... חשבתי ללכת לפוליטיקה, הבעיה היא שאני טיפה רגיש לזה כפי שהוכח בצבא. אני לא מאלה "ששמים זין " על כולם ויש להם עור של פיל. אני לא רוצה להתעורר בגיל 40 וסתם להיות "עוד אחד". אתם בטח תגידו שכל אחד הוא מישהו וכו', אבל אני מרגיש שאני חייב להוכיח את עצמי , אני פשוט מת לקבל הכרה ואני יודע שאני אהנה מזה. שוב לצערי , אין לי כשרון כלשהו בתחום הבידור , מה לעשות....... הנושא הזה ממש מציק........ תודה יונתן

בין להתפרסם כמו ששחקנים או זמרים מתפרסמים, לבין להשאיר חותם. השארת חותם ויוקרה מקצועית יכולה להיות קיימת במגוון עבודות. אתה יכול להתפתח ולעסוק בתחום כלשהו - כל תחום ממש - ולשאוף להיות בו כמה שיותר מקצועי ואולי לא תתפרסם ככה שתהיה החיפוש המבוקש ביותר בגוגל (כמו בריטני ספירס ב-2003) אבל במסגרת הקהילה שלך תהיה מוערך. זאת עיצה מעשית: בחר תחום, תתמקצע, תקדיש את עצמך, ואז - נדמה לי - שבין אם תזכה לפרסום או לא, תרגיש בעל ערך וטוב במה שאתה עושה. מחשבה אחרת היא בכל זאת להבין מה זה אומר לך להיות "אף אחד". בפילוסופיה שאני מאמינה בה, לכל אחד יש מקום בעולם ותפקיד, והכי חשוב להיות עצמך, לממש את עצמך, בין אם זה אומר לעשות דברים גדולים או קטנים, להתפרסם או להשאר בצל. אולי כדאי לך לקרוא קצת טאו. לפי פילוסופיית הטאו הדבר הנשג ביותר שאדם יכול לעשות הוא להגיע למצב "שישכחו אותו" - כי אז הוא פשוט חלק מהדבר הגדול, בהרמוניה עם העולם. חלק מ"האחד" (שזה הטאו, הדרך, ומושג מאד מעורפל ולא לוגי). רגע, אני אצטט לך קטע מקסים (שלפחות יהיה לך קצת משעשע עם כל ההודעה הזאת): מדברי החכם צ'ואנג טסה: (קצת בסגנון די דיינו של הסדר) "לכבד את ההורים מתוך הוקרה - הרי זה קל. לכבד את ההורים מאהבה - קשה. לשכוח את ההורים - קשה. לשכוח את ההורים - הרי זה קל. להביא לכך שישכחו אותך - קשה. לשכוח את העולם - קשה. לשכוח את העולם - הרי זה קל. להביא לכך שהעולם ישכח אותך - קשה". סתם נקודה למחשבה. בהצלחה. מקווה לשמוע עליך יום אחד :)

הייתי בודקת מאיזה מקום הצורך החזק הזה להשאיר חותם בצורה שאתה רוצה. באמת להשאיר חותם יכול להיות בכל כך הרבה דרכים מו\גוונות. יכול להיות במקצוע מסוים או בקשר עם אנשים , השפעה על חברים / משפחה, כל דבר.

יונתן, רבים, טובים ומפורסמים (כמובן) בכלל לא קשורים לתחום הבידור. יש כל כך הרבה תחומים אחרים שבהם אתה יכול לעסוק, להתקדם ו... אולי לזכות בהכרה אותה אתה מחפש. ואולי כדאי שתשאל את עצמך, ותיקח את הזמן כדי לחטט קצת בפנים, למה אי-הכרה שווה להרגשה של חוסר קיום? הרי בין כל המפורסמים, הידוענים והמוכרים יש כאלה, שלמרות ההישגים שלהם עדיין מסתובבים עם אותה הרגשה בסיסית של "לא קיים". זה סוג רעב שלא תמיד אפשר להשביע.

כל חיי בכל מסגרת הרגשתי צורך להכרה. לא יודע איך להסביר זאת. אני יודע שאם אהיה מפורסם אני אהיה מרוצה מאוד מחיי. אני יודע שאפשר להצליח בתחומי נגיד אם אהיה פסיכולוג מוערך ע"י קולגות, אולם אני פחות מעוניין בכך מאשר שכל המדינה תדע מי אני ולא רק הבריגדה הספצפיצית שלי. אני באמת מרגיש שאני אדם מיוחד ואני פשוט רוצה שאנשים יידעו זאת. הלוואי והיתי מוכשר בתחום אמניות הבמה... ההסבריםפ הפסיכולוגים ידועים לי, אולם קשה מאוד להפטר מהרצון הזה של ההערכה מהסביבה,. אני פשוט מרגיש שאני מת להשפיע, שהקול שלי יהיה שווה משהו ולא עוד הד בעולם.

יונתן שלום הכיוון הוא כפול. מצד אחד להבין יותר טוב את מקורות הצורך, את הדיכאון שמתרחש כשאינך מתבלט, זאת מאחר ואתה עלול לגלות שגם הפרסום הרב ביותר לא יועיל לתחושת הריקנות שאותה אתה מצפה למלא דרך הפרסום. מצד שני, אפשר לחשוב במה אתה כן טוב. אולי בלימודים? אולי בתחום מקצועי מסויים? את התהילה אפשר לרכוש בדרכים רבים ואנשים עושים זאת דרך הצלחה בקריירה. בכל מקצוע אפשר להתלבט ולהיות טוב במיוחד, חשוב שזה יהיה בתחום שלא רק יביא תהילה אלא גם באמת יעניין אותך ויתן לך טעם לקום בבוקר וללכת לעבודה. אם אינך יודע מאיפה להתחיל אולי כדאי לעשות מבדקים להתאמה מקצועית, למשל במכון הדסה בירושלים או במסגרות דומות. המחשבה צריכה להיות כאן לטווח הארוך. אני מעריך שבסופו של דבר תרצה אולי לטפל גם בשורש העניין, כי כפי שאמרתי בתחילת דברי, אנשים שמרגישים כמוך בד"כ לא מגיעים לסיפוק עם התהילה אלא ממשיכים לרוץ כלפי מעלה. ושם כזכור, זה גבוה, ולכן הנפילה יותר כואבת. אולי כדאי שתקרא את המאמר הקצר על הטיפול הדינמי בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן