הטרדה מינית

היי אורן,קוראים לי מיכל ואני עוד מעט בת 17. הבעיה שלי היא כזאת: לפני כחצי שנה נסעתי עם השכבה שלי להצגה.ההצגה הייתה מאד משעממת,ובמהלכה מישהו מהשכבה שלי תפס לי את היד והחזיק אותה. אני מכירה אותו,ואפילו חיבבתי אותו ברמה בסיסית אז לא היה אכפת לי.הייתה אפילו תקופה שנה שעברה שחשבתי לרגע שהוא מושך,אבל תקופה מאד קצרה. בכל אופן,במחצית השנייה של ההצגה הוא יישר לי את היד ככה שהיא הייתה לו על הירך.חשבתי שהוא עושה את זה כי זה לא היה נוח קודם,והוא אפילו שאל אותי אם זה בסדר מצידי ואמרתי שכן. לאחר מכן הוא לקח את היד שלי וחיכך אותה ...שם. לא רציתי,והזזתי את היד מספר פעמים והוא החזיר אותה. אחרי זה אמרתי לו שיפסיק והוא אמר:"די,מה אכפת לך?",ואחרי שביקשתי שוב הוא אמר:"תסיימי את מה שהתחלת". זה נשמע מפחיד,וזה באמת היה,אבל הוא אמר את זה לא בכעס-קשה להסביר... העניין הוא כזה.תחילה הייתי בשוק,והייתי נבוכה ממנו.דיברנו על זה והוא ממש התנצל וחשבתי שהעניין סגור.אבל התחלתי לחשוב עליו בצורה שונה. פתאום אני ממש נמשכתי אליו,וזה מה שהפחיד אותי. זו הפעם הראשונה שמישהו ממש שם עליי ידיים ככה.במסדרון אנחנו עוברים ואפשר לומר שמתעלמים זה מזה,אבל אם הוא תופס אותי רגע לבד הוא ידבר איתי כאילו הכל רגיל,וינסה לנשק אותי על הלחי ויחבק. מה אתה חושב? למה אני נמשכת אליו? אני חייבת לציין שאני בלב ליבי לפעמים רוצה לראות אותו במקרה,אבל אז כשאני רואה,ואנחנו מדברים,אני על "קצות האצבעות" אפשר לומר. מה יש לי?

Hi to you, nothing is wrong with you!!! This guy is trying to check how far he can go with you in this "sex games" . Dont let him if you feel wron with it.

מה שאת מרגישה. מגע בין שני אנשים, ובמיוחד אם זה מישהו שקצת נמשכת אליו או התעניינת בו מראש, מעורר דברים. זה יכול להיות שילוב של דחיה, ושל התרגשות - ולכן אני מדמיינת שיש לך רגשות מעורבים. מצד אחד הוא עשה משהו שלא היה מקובל עליך ולא נראה לך סביר באותה סיטואציה, והרגשת מנוצלת, מצד שני, תשומת הלב שלו, התחושה החדשה שהקשר איתו מעורר, יכולה לעורר סקרנות ומשיכה ורצון לעוד. במקרה הזה, מהנסיון שלי... אני חושבת שלמרות שיש לך רגשות מנוגדים כלפיו, כדאי לך, הפעם, ללכת עם "השכל" - כי לפעמים השכל הוא מנחה טוב. נשמע לי שהנער הזה מתנהג בצורה בעייתית מאד - לכפות מגע זה רעיון רע, וזה פחות או יותר מה שהוא עשה לך. אבל גם אם זה לא כל כך מעניין אותך כרגע אם הוא "בסדר" באופן כללי או לא, נראה לי שאם תהיי איתו בקשר ההתנהגות שלו עלולה לגרום לך להרגשה רעה (אפילו מאד). נראה כאילו הוא לא ממש מחפש קשר שלם עם בן אדם, אלא סיפוק/ריגוש מיני בלבד. אני כמובן לא מכירה אותך, אבל נדמה לי שאת לא מחפשת את זה ככה. נראה לי שאותה התרגשות שיש לך מהקשר איתו יכולה להתעורר בצורה הרבה יותר נכונה מקשר עם מישהו אחר - יותר נחמד, פחות אגרסיבי ודורשני, מישהו שבאמת יתעניין בך ואת בו. אני חושבת שמגע יכול להיות מאד מרגש ומהנה, אבל מגע עם אהבה עושה לנו הרגשה הרבה הרבה יותר טובה בפנים. אז לפעמים שווה לחכות קצת עד שפוגשים מישהו שבאמת יש חשק לעשות איתו את כל הדברים האלה.

מיכל שלום בשלב ראשון את צריכה לחשוב עם עצמך האם את רוצה בקשר עם הבחור הזה, בין אם קשר רגשי ו/או מיני. אם יש כאן משהו הדדי יתכן שהבהלה היא מהרגשות שלך כלפיו או המיניות ביניכם ולא רק מהאופן בו זה קרה. במידה ואת מתייחסת לזה כהטרדה מינית, מה שנשמע מנוסח דבריך, העניין הוא אחר לגמרי ודורש התייחסות שונה לחלוטין. קודם כל, אל תאשימי את עצמך בכלום. העובדה שהדבר עורר בך ריגוש איננה אומרת שמה שקרה הוא אשמתך או בסדר. לצערנו קורבנות לתקיפה מינית מרגישים פעמים רבות אשמה בשל העובדה שגם כאשר היחסים נכפים בכוח מתעורר לעיתים ריגוש מיני. זה לא אומר שאת מזמינה את זה או רוצה את זה, זה ביטוי לכך שאנחנו בני אדם ויש מנגנונים טבעיים שמתעוררים. אם את צריכה עזרה בהבהרת הדברים לאותו בחור תוכלי להיעזר ביועצת בית הספר, בחברה טובה, בהורים וכדומה. לפי האופן בו את מתנסחת נשמע שאת די מתלבטת בין שתי האפשרויות הנ"ל. את כועסת על האופן האגרסיבי שבו התחיל העניין וגם מפוחדת מכך, אבל יתכן שגם נמשכת בעת ובעונה אחת. התלבטויות כאלה הן טבעיות והכי חשוב זה שתהיי שלימה עם עצמך ולא תתני לאירוע הזה להפוך למשהו שיכביד עליך בהמשך. אשמח לשמוע מה את חושבת מאחר ואני מרגיש שחסרים לי נתונים כדי לכוון אותך יותר ממה שכתבתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום. תודה שענית לי כל כך מהר. אתה צודק,אני באמת מתלבטת בין שתי האופציות האלו.אחרי המקרה הרגשתי ממש מוזר,כי באותו ערב לא היה לי עם מי לדבר (חזרנו מאוחר),והרגשתי בודדה במידה מסויימת. חשבתי שאם אני אספר את זה לחבריי הקרובים אני ארגיש טוב יותר,ולא רציתי להגיע לאחד מהמצבים האלו שאני אמצא את עצמי בגיל 40 על ספת הפסיכולוג ולא אבין למה.כל אחד הגיב בדרכו,ואחד מהחלקים היותר מדאיגים בפרשה הוא שנהניתי מתשומת הלב וההזדהות שלהם איתי,אבל לא הרגשתי טוב יותר אחרי זה. אני לא יודעת אם אני רוצה איתו משהו או לא,ממגוון סיבות. אחת עיקרית היא שהוא מתנהג איתי לבד שונה,מאשר איך שהוא עם אנשים אחרים וחברים שלו. כשהוא איתי הוא מנומס,כשהוא עם החברים שלו הוא בקושי מסתכל עליי,ומעבר לזה,אני ממש נגעלת ממנו כשאני רואה אותו איתם.אני לא יודעת אם החוויה שם השפיעה עליי עמוקות או לא. כשסיפרתי לחברים שלי ותמיד שאנחנו מעלים את זה אני מתייחסת לזה בהומור,אבל אני תמיד עם ההומור שלי,אז אני לא יודעת מה זה אומר.עוד עניין הוא שאנחנו מעולמות שונים לגמרי,ותחומי העניין שלנו הפוכים זה מזה.אין לנו על מה לדבר במיוחד. הוא איכשהו גורר שיחה אבל הוא לא מעניין אותי מהבחינה הזאת. אני מצד אחד מחכה לראות אותו,אבל מצד שני,כשאנחנו מדברים,יש בי איזה רצון שהשיחה תיגמר.לפי ההתנהגות שלו בציבור,תמיד חשבתי שהוא מאלה שמחפשים כוסיות פרחות כאלו,ובגלל זה אני לא יודעת אם הוא באמת נמשך אליי באותו יום,או בכלל,או שזה סתם היה באותו הרגע.אני מפורסמת בשל חוש ההומור שלי,לא עקב סקס אפיל מופרז או משהו כזה.בגלל זה אני לא יודעת למה הוא עשה את זה לי.גם כל פעם שאנחנו נפגשים,הוא מסיים את השיחה ב:"תאמיני לי,את קורעת את" גם כשזה ממש לא קשור. הוא אפילו אמר את זה מיד כשיצאנו מהתיאטרון. לפעמים אני תופסת אותו מסתכל עליי,אבל אני לא חושבת שזה אומר משהו. נראה לי שאני אפילו מעליבה אותו,כי כשהמבטים מצטלבים,אני ישר מסתכלת לכיוון אחר.יש גם את העניין הזה של להגיד לו שלום ליד חברים שלי,כי בינם לבין עצמם הם קוראים לו "המטרידן",אז זה יהיה ממש מוזר לבוא אליו מיוזמתי ולומר לו שלום. אני גם טיפה מפוחדת ממנו. אני לא יודעת גם אם הוא מתעקש להישאר בקשר המינימלי שיש לנו בגלל נימוסים או משהו כזה. מבחינתי יכולנו פשוט לעבור במסדרון ולא להסתכל אחד על השנייה.והעובדה שהוא בקושי אומר לי שלום ליד חברים שלו גם מעליב אותי,כי אני נוטה לחשוב שהוא מתבייש בי או משהו כזה,ומוכן לדבר איתי רק כשאנחנו לבד,כי אנחנו והחברים שלנו כל כך שונים.זה מעליב אותי,אבל היחס שלו כלפיי כשאנחנו לבד כאילו מפצה,אז אני מוצאת את עצמי בלי יכולת להחליט.זה נשמע דפוק,אבל לפעמים אני לא מאינה איזה מקרים מוזרים קורים לי עם זה. חודש אחרי המקרה,באה אלינו הצגה לבית הספר על הטרדה מינית,ולדמות הראשית,המוטרדת,היה את השם והשם משפחה שלי.והשם שלי בכלל לא נפוץ.לא לוי או כהן או משהו כזה.גם מה שהבחור בהצגה עשה לה היה דומה למה שההוא עשה לי.ולפעמים אני אסע באוטו וסתם אחשוב על זה,ופתאום אני אראה את השלטים של החברה של אבא שלו.כאלה דברים.זה כאילו משהו לא נותן לי להשתחרר מזה,ומה שמדאיג אותי הוא שהמשהו הזה הוא אני. בבקשה תעזור לי לפתור את זה,זה כבר מציק לי חצי שנה ואני לא יודעת מה לעשות. איך אני אדע גם אם זה השפיע עליי איכשהו,ואולי יהיו השלכות בעתיד? זה הבהיל אותי באותו הרגע. סליחה שההודעה ארוכה. היא תוצאה של מחשבות ארוכות. תודה רבה.