הצבת גבולות

ד"ר שלום יש לי שני ילדים בני 11 ו 8.5 שניהם בנים.הראשון ממהר להתפרץ ולכעוס ולמרות שהוא מודע לכעס שלו קשה לו לעצור בנקודה שלפני ההתפרצות שבדרך כלל מופנת כלפי אחיו הצעיר שיודע לדרוך לו על הנקודות הרגישות ומרגיז אותו במילים. הבן הצעיר יותר, ילד מאוד פיקח שמעמיד אותי כל יום בפני אתגרים חדשים ובוחן אותי מחדש, הוא רוצה לעשות הכל לבד אבל לחילופין אם הוא מבקש עזרה ונותנים לו אותה גם על זה יש הערות, מלחמות ורוגז. לצערי בזמן האחרון האוירה בבית מאוד לא נעימה.ערכתי איתם אין ספור שיחות והסברים,תנאים והתניות ובמצבים ספורים שהבן הצעיר הצעיר הביע את מורת רוחו על ידי זה שבעט בכיסא או שולחן הראתי לו שגם אני יכולה לעשות את זה. למותר לציין שאני יודעת שהוא עושה את זה בשביל להוציא אותי מהכלים ולעיתים אין לי את יכולת ההבלגה. אני מודעת לזה שמדובר בשני בנים ,שגם בבתים אחרים זה קיים בצורה כזאת או אחרת אבל המלחמות האלו גוזלות כל יום מחדש אנרגיות רבות ממני. כמו כן המענין הוא שאצל הסבתות שהם בלעדי, המצב הרבה יותר טוב. האם הבעיה נעוצה בי?

הילה שלום את אכן צודקת, אלו מאבקים אופייניים מאוד למשפחות רבות, ולצערנו עובדה זו איננה מקלה על ההתמודדות איתם. הילדים נלחמים על עצמאותם, ההורים נלחמים על הגבולות ואולי גם על עצמאותם שלהם ולא קל להגיע לשיווי המשקל שטוב לכולם. בסך הכל נשמע שבמסגרת מה שאפשר לעשות בבית את די עושה את הדברים. את שמה גבולות, את עושה שיחות, את מנסה להיות סבלנית ולפעמים מתפרצת. אם את מסוגלת לחיות עם זה בשלום אפשר כמובן להמשיך בתקווה שהילדים יתבגרו והדברים ירגעו עם הזמן. אני לא חושב שיש טיפים מיידיים שאוכל לתת לך לרמה המיידית. במידה ואת חושבת שהמצב נעשה בלתי נסבל אולי כדאי לפנות לפסיכולוג המתמחה בתחום המשפחתי וללכת לכמה פגישות של ייעוץ, בשלב ראשון להורים, ואם יהיה צורך גם עם הילדים עצמם. בברכה ד"ר אורן קפלן