רוצה להתאבד

אני בת 23, סטודנטית, למרבה האירוניה, לפסיכולוגיה. אני מרגישה שהחיים שלי לא שווים כלום. בכל מקום אני חווה רק אכזבות אני עיכולה לנתח את זה מהיום עד קץ הימים אבל חשיבה אינטלקטואלית לא עוזרת לי לשנות את מה שאני מרגישה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד יותר עם העולם, אני מפחדת מאנשים. מהתגובות שלהם. אני חשה שאני זקוקה כל הזמן לאישורים- מראה חיצוני, התנהגות, כל דבר.. ואני שונאת את זה. אני לא מצליחה לשנות את המצב. אני מרגישה לבד. למרות שיש לי משפחה וחברות. זה בנאלי, אני יודעת, צרות העולם המודרני. אבל אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה יותר. אין לי למי לפנות. אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי, ואני לא יכולה לפנות לחברים. אני לא מרגישה שאני רוצה. אני מוצאת את עצמי יותר ויותר חושבת על התאבדות. זה מפחיד אותי. אני עושה לפעמים שטויות על הכביש בכוונה, לוקחת סיכונים מיותרים. אני לא רוצה למות, אבל אני לא יכולה יותר להתמודד עם ההרגשה הזאת. הכל לוחץ עליי. לי.

לי היקרה, נקלעת למשבר בחייך מסיבה כלשהי. קחי נשימה עמוקה ונסי להפסיק לחשוב על התאבדות כעל פתרון. אם את סטודנטית, את יכולה לפנות לשירות הפסיכולוגי באוני' שלך או לפסיכולוג בקופ"ח או באופן פרטי. מה שלא יהיה, קחי בחשבון שלכולנו לעתים יש תקופות מחורבנות בהן אנו מרגישים שכל עולמנו חרב עלינו ואין בשביל מה לחיות. אבל אז מתישהו חולפת ההרגשה הרעה וחוזרת תחושה טובה. דאגי לכך שתרגישי טוב בכל צורה שהיא, ודבר ראשון הוא לפנות לייעוץ. שיהיה לך הרבה בהצלחה! שני

יש ימים ואפילו תקופות שמרגישים כל כך רע ש"ממש בא למות". "בא למות" לא במובן של לעשות מעשה אלא מבחינת תחושה. זה בהחלט יכול לקרוא אחרי צירופי מקרים של כמה אכזבות בזו אחר זו. יתכן שזה המצב אצלך כרגע. בנוסף נשמע שאין לך עם מי לדבר. טיפול פסיכולוגי יכול למלא את הפונקציה הזו של לדבר עם מישהו. אם את סטודנטית אז ישנה אפשרות של טיפול במסגרת האוניברסיטה (בעלות סימלית) ולפעמים שיחה או שנים פשוט מאפסת אותך. גם כתיבת הודעה בפורום כזה, זה סוג של דיבור עם מישהו. אם זה מגיע לשלב שבו את חושבת לעשות מעשה אז אני ממליץ לך בחום לגשת לפסכיאטר. מה כבר יש לך להפסיד ? לפעמים הכימיה במוח נדפקת וכדורים נגד דכאון יכולים להחזיר אדם למסלול חיים מאושר. מה כבר יש להפסיד במקרה כזה ?

לי, הגעת למצב שבו הכל נראה אבוד, וממצב כזה לא קל לצאת בכוחות עצמך. כפי שנכתב לך בהודעה הקודמת, יש אופציות לקבלת טיפול ללא עלות (במרפאה ציבורית) או בעלות נמוכה יחסית, לשוק הפרטי, דרך קופ"ח. כדאי לברר גם מה מציע לך מקום הלימודים בעניין הזה. אם את מרגישה שאת לא רוצה לדבר עם אנשים בסביבתך על מה שעובר עלייך וקורה איתך, את יכולה "לנצל" את הפורומים השונים שברחבי הרשת בדיוק בשביל זה; לכתוב, לספר, לקבל תגובות ולנסות להיות גם צופה מהצד; אולי תוכלי לראות דברים חדשים, שמהמקום שבו את נמצאת כרגע את לא מצליחה לראות. אבל זה לא יכול להחליף טיפול, רק להיות כלי עזר.

לי, היי, אינני יודעת אם זה יעודד אותך אבל גם אני חווה בימים אלה משברים לא קלים (חבר טוב נפטר מדום לב, בן 36, נפרדתי מחבר לאחר קשר קרוב מאוד ויומיומי, אינני מוצאת עבודה ומקום העבודה הנוכחי מעצבן ולפני יומיים תקף אותי התקף חרדה לא קל). ולמרות כל זה, אני ממשיכה ומקבלת תמיכה גם מפה. גם לי אין כ"כ הרבה כסף לטיפול פסיכולוגי לכן, אני פונה למוסד להשכלה גבוהה בו אני לומדת, אשר בו הטיפול די זול). בכל מקרה, אשמח לייעץ לך, לתמוך אפילו בטלפון. והכי חשוב: חייכי...חיים רק פעם אחת..חבל לפספס. שלך, אורית

לי שלום הודעתך זכתה לתגובות רבות ובאמת לא קל לקרוא את מה שאת כותבת, החשש שבאמת תיישמי את מחשבות האובדנות מעלות מייד שאלות כיצד ניתן לעזור לך ולהקל על הסבל. לפי מה שאת מתארת את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי. יתכן בהחלט שאת נמצאת במצב של דיכאון גם אם אינך מכירה או מודעת לכך. במצב כזה יש הכרח בטיפול הן פסיכולוגי ורצוי מאוד גם תרופתי. כדי לאבחן את המצב הזה את צריכה לפנות לייעוץ ומוקדם ככל הניתן. יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי מוזל במסגרות שונות כולל דרך דיקן הסטודנטים באוניברסיטה וכן דרך קופת החולים. במצב כזה רצוי גם לפנות להורים או לקרובים ולבקש עזרה במימון טיפול, זה באמת מאוד חשוב. את כנראה בתקופה קשה בחיים שלך ובתקופה כזו הכל נראה שחור יותר וחסר מוצא. הטיפול יכול לעזור לך לצאת מהמצב הזה ותראי שהדברים עוד יראו לך שונה לחלוטין. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, אנא קראי אותו ובדקי האם הדברים הרשומים שם מתאימים בצורה כזו או אחרת למה שקורה לך. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך את מתארת מצב של מצוקה ואין מוצא . אני בטוח. את נשמעת לי בחורה אינטלגנטית המסוגלת להבין שבחיים יש עליות ויש ירידות . אני משוכנע שבבוא היום תוכלי לראות ולהרגיש גם תקופות יותר נעימות ומספקות . חשובה התמיכה הרגשית במצב שלך ולכן כן חשוב שיתוף עובד מקצועי . להתראות ותחשבי על מה שכתבתי !