אובדן שליטה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, שמי יעל אני בת 28 אני עובדת בחברת מחשבים גדולה, התחלתי את עבודתי לפי כארבע שניםבתפקיד טכני וכיום אני עובדת בחברה זו במשרה נהולית. אני אדם רגוע , שלו, וחשוב לי אוירה נחמדה וטובה בצוות , אני מקרינה בטחון עצמי וכד' (שלדעתי מדומה) הבעיה שלי היא : בממוצע פעם בחצי שנה אני מאבדת שליטה ומתפרצת והלשון חדה שממש משתוללת ברגעים אלו וגם הטונים שלי ממש עולים, זה תמיד מסיבה מוצדקת אך זה ממש אובדן שליטה , בד"כ כלל זה כנגד אנשים "חשובים" ונכבדים ואפילו ממני שלדעתי דורכים על העובדים שמיתחתיהם, גם אם המקרה לא נודע אלי ישירות זה מפריע לי ואיך שהוא אני מעזה לומר את מה שאחרים מפחדים. אין לי בעיה עם תוכן האמירה שלי מפני שגם אם אחרים לא היו אומרים אותה היא לגיטימית ונכונה ולכן אני לא מתנצלת עליהם, לו הייתי אומרת את הדברים בצורה רגועה הכל היה בסדר. (כאשר אני פוגעת במשהו אני יודעת להתנצל כשצריך) הבעיה היא שאני אדם רגוע מאוד אך אין לי נקודת אמצע ,כשאני כועסת אני ממש כועסת ומעלה את הטון אמנם זה לא מתרחש כל היום , אבל אחר ארועים אלו לא נעים לי ם, מעצמי ומהסובבים אותי, מאחר וזה אובדן שליטה מוחלט שעד קצה המסדרון שמעו אותי פעם אחת. בעיה זהה יש לי לגבי בכי ודמעות, אני אינני מזילה דמעות בעבודה אבל אחת לכמה זמן אנילא מצליחה לשלוט על עצמי................. וכנ"ל יש לי בעיה של הסמקה שאינה מתרחשת מידי יום אבל אחת לכמה זמן ויש לי איזה בום גדול...... ברצוני לציין שארועים אלו אינם מתרחשים מידי יום אלא בערך פעם בחצי שנה אבל זה מפריע לי מאד. (למרות כל זאת מנהלי קדמו אותי בעבודה במהירות מסחררת) תודה מראש, בברכה יעל
יעל שלום אובדן השליטה קורה בנקודה סמויה שכנראה לוחצת אצלך על מקום מאוד כואב. אם תרצי לפתוח את הפצע ולטפל בו זה עשוי מן הסתם לעסוק בדברים נוספים שקשורים לחיים שלך ואולי את לא ממש רוצה לעסוק בהם. הרוגע והשלווה שלך מופרים כנראה אחת לכמה זמן. זה קורה לעיתים די נדירות בסך הכל אבל כאשר זה קורה יתכן שנוצר נזק או קיים פוטנציאל לנזק אותו את לא רוצה לשלם. אני חושש שאין כאן קיצורי דרך. זה או להשאיר את הדברים כמו שהם עם ידיעה שאחת לחצי שנה יש התפרצות, או לפנות לטיפול ולעשות מסע כלשהו אל העצמי ומה שמתרחש בתוכו. אני מעריך שתופעת ההסמקה שייכת לאותה משפחה. אגב, יתכן שתוכלי באמצעות היפנוזה להיעזר לשני הדברים שמטרידים אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן
ראשית תודה על תגובתך. אני חושבת שאתה צודק במה שציינת. פעם בחצי שנה להתפרץ זה לא נורא, אבל הצורה שאני מתפרצת זה ממש נורא ילאחר מכן אני מתביישת בהתפרצות שלי תקופה ארוכה משום מה יש לי פחד ללכת לטפול פסיכולוגי ואני לא יודעת ממה אני מפחדת. אני מקרינה שהכל בסדר אני "כאלו" טפוס שהכל טוב ומצוין אצלו וללכת לפסיכולוג זו תחושה של חולשה בשבילי. מה גם שאני די סגורה בכל מה שנוגע לעצמי שרק אני מכירה, ויהיה לי קשה לספר עלי סיפורים, יתכן שאני יעזור אומץ ויפנה לטיפול תודה יעל
ומי אמר שרוגע ושלווה תמידיים הם "ההתנהגות הנכונה" ? יש בכלל "התנהגות נכונה" ? אני לא יודע כמה גבוה את נמצאת בהירכיית הניהול אבל בניגוד לתדמית הנקיה המשודרת לעובדים בחברות גדולות, בתוך ישיבות ההנהלה לפעמים הרוחות מתלהטות. לא תמצאי אדם אחד שהגיע לפוזיציה גבוהה ולא דרך על אחרים. ככל שהמנהלים בדרגות גבוהות יותר ככה הם יכולים להתנהג באופן ניבזי יותר. ככה זה בכל מקום בו יש הרבה כסף או לחילופין משרות שיש בהם כוח. את מוזמנת לצפות בצורה שבה פוליטיקאים נוהגים. מיעוט קטן מהם באמת מאופק ומנומס אבל רובם, אנשים כוחנים להחריד.
שלום יעל אני מכירה את הבעיה באופן אישי. הפסדתי קידומים ועבודות. את צעירה וכדאי לך להשקיע בטיפול נכון כדי לפתור את הבעיה. תעשי את מה שאני לא הצלחתי לעשות... בהצלחה
תודה לך על התגובה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
