דובי לא לא

חיינו מתנהלים לפי הקפריזות של בני בן השנתיים. לכל דבר הוא מתנגד, מהר מאוד הוא מתחיל לבכות ושוכח לסיים. מבקש משהו וכשהוא מקבל הוא זורק אותו, ואז שוב בוכה שהוא רוצה אותו וחוזר חלילה. מבקש שאני אוציא אותו מהמיטה וכשאני באה להוציאו הוא נשכב בחזרה ולא רוצה שאני אגע בו, אני הולכת מהחדר ושוב הוא מבקש.... אני ממש לא יודעת איך להתנהל איתו, אני מנסה להקטין חיכוכים אבל גם את הדברים האלמטרים (החלפת חיתול, בגדים אמבטיה וכד') לעיתים קרובות אני נאלצת לעשות זאת בכוח תוך כדי שהוא מתפתל על הרצפה ומתנגד. יש לציין שלפני כחצי שנה נולדה לו אחות קטנה, הוא מגיב אליה לעיתים בנחמדות, לעיתים במכות ולעיתים מתעלם. כמו כן אביו שהוא מאוד דומיננטי בחייו ומוולה איתו לעיתים תכופות, בשל עבודה חדשה נעדר הרבה מהבית, ואני מוצאת קשר בין העדרות זו להתנהגות הקשה.

חנית שלום את רואה את הקשר בין האחות החדשה והעדרות האב, ואני חושב שכנראה שאת צודקת. הוא נמצא בכל מקרה בגיל בו מחפשים עצמאות רבה יותר ומנסים להפגין התנהגות שתמחיש עצמאות זו. מה שקורה מסביב מקצין כנראה תהליך שקורה באופן טבעי. צריך להצטייד בהרבה סבלנות, לפעמים פשוט לסגת ולתת לו להתבשל עם עצמו (למשל, אם הוא מתנגד להלבשה לעזוב אותו לכמה דקות ולחזור אח"כ). מצד שני בדברים שהם עקרוניים לך כן להציב גבולות ברורים ולהיאבק עליהם כמה שצריך. לצערי אין כאן קיצורי דרך ועם כל התסכול שבעניין כך הדברים מתנהלים פעמים רבות בגיל הזה. חשוב לקחת אויר, לנסות להיעזר עד כמה שניתן בסבים/סבתות/מטפלות כדי לא להיות כל הזמן בתוך מגע צמוד וכדי שתקבלי קצת זמן לעצמך, ואז יותר קל בהתמודדות הקבועה בזמן שאת נמצאת. מרכיב השחיקה הוא חשוב מאוד כי לפעמים הרוגע הפנימי שלך עשוי להרגיע את כל המערכת ולהיפך, אם את שחוקה ומיוגעת הסיכוי לחיכוך גדול בהרבה. בברכה ד"ר אורן קפלן