איך יוצאים ממשבר

ד"ר קפלן שלום, שמי אלה , בת 43, נשואה + 3 ילדים (22, 18, 10 ). לפני כ-4 שנים עשיתי הפלה יזומה (חודשיים לפני עברתי ניתוח להוצאת מיומות). גם אז כשעשיתי לא הייתי שלמה עם זה, אבל מכיוון שלא הייתי בטוחה בעצמי, גם בגלל שהייתי אחרי ניתוח, גם בגלל שבעלי לא רצה בכלל וגם בגלל שהבן שלי אמו היה להתגייס באותה תקופה, החלטתי לעשות. בשנה האחרונה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שעשיתי ושלא הייתי צריכה לעשות ואני רק מתייסרת. המחשבה הזאת לא נותנת לי מנוח ביום ובלילה . לפני 3 שנים אבי נפטר. הפרידה ממנו לא היתה קלה בגלל כעסים שהצטברו והשנה הראשונה היתה מאוד קשה. אבל איכשהו התגברתי. ואח"כ הבן הגדול התגייס ועכשיו הבן השני ונותרתי לבד עם ילדה בת 10 והדבר ואני מרגישה כ"כ נורא שהילדה גדלה לבד. לבעלי אין שום בעיה עם זה ןהפסקתי לשתף אותו ביסורי לגבי התינוק שלא נולד מפני שגם עם זה אין לו שום בעיה. לפני כחצי שנה שיפצנו את הבית והדבר מאוד העסיק אותי, אז המחשבות היו נתונות בעיקר לנושא זה. והנה סיימנו לשפץ לפני כחודשיים ושום דבר לא מוצא חן בעיני. אני מרגישה שזה היה קצת מיותר בעיקר בגלל שהוספנו חדר והילדים הגדולים רוב הזמן לא בבית וכך אני נשארת בבית גדול שלא הכל יצא כמו שרציתי והוצאה כספית כ"כ גדולה וגם זה מתווסף למסכת הייסורים שלי. בנוסף, במקום העבודה שלי יש המון שינויים בזמן האחרון בגלל חילופי שלטון וברור לי שאני אפגע באיזשהי צורה. האווירה מאוד לא נעימה ומאוד מתוחה. ואז מה שקורה, אני מרגישה נורא. לא רוצה לעשות כלום, לא רוצה להיות עם אף אחד. נעשיתי עצבנית וקצרת רוח. שום דבר לא טוב.לי ואני יודעת שהכל תלוי בי. מערכת היחסים שלי עם בעלי בסך הכל בסדר. הוא מפרגן ואוהב ונותן גב. הבעיה היא איתי שאני מרגישה לא שייכת (הוא משכיל ממני ולו כמובן אין בעיה עם זה, רק לי. הוא בא מרקע אחר משלי) רוב השנים הוא היה אורח בבית בגלל ששירת בצבא ורק בשנים האחרונות התחיל להיות בבית,אם כי עכשיו במקום העבודה החדש הוא נוסע הרבה לחו"ל. כך שאני רגילה להיות הרבה לבד. אין לי ספק שאם היום הייתי צריכה לבחור בן זוג הייתי בוחרת מישהו שיותר מתאים לי מכל הבחינות. איך יוצאים מתקופה כ"כ קשה שנראה שהיא לא נגמרת. הכל כ"כ רע לי. שום דבר לא טוב. אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא טוב או לא חשוב ןבכלל לא בא לי לעשות שום דבר. אשמח לקבל עצה טובה תודה

נאווה שלום את מתארת מצב לחץ מתמשך בו כל אחד מהאירועים או המצבים היה אולי עובר בשלום אבל מצבור של כולם ביחד גורם לתחושה בלתי נסבלת של חרדה ודיכאון מתמשכים. מעבר לאירועים עצמם עובר כחוט השני הקשר שלך עם בעלך באופן ספציפי ואולי הקשרים הבין-אישיים שלך בכלל החל מילדותך המוקדמת יותר שאותה אמנם אינך מציינת אבל בד"כ כאשר יש רצף כזה של דברים הם מתחברים יחדיו למקום הרבה יותר קדום משנדמה. שורש העניין איננו בתגובה לאירוע כזה או אחר, להפלה או לשיפוץ, אלא לתחושת היציבות הפנימית שמתערערת בתקופה האחרונה. במשך שנים היית כמו סלע איתן, הקרנת יציבות לעצמך ולסביבה וכעת הגעת לנקודת שבר שאולי היתה צפויה מראש. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שילווה את החודשים הקרובים עד שתוכלי להביא את עצמך לנקודת שיווי משקל חדשה. היא איננה חייבת להיות מהפך בסגנון חייך, יתכן שזה יהיה חיזוק חומות ההגנה בלבד, אבל צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות רחבות יותר בשינוי סגנון החיים שעשויים לקרות בכל תחום אותו ציינת. את בשלב קריטי בחיים, מה שמכונה "אמצע החיים", שלב בו את כבר מנוסה מספיק וצברת הרבה נסיון, ומצד שני כמעט הכל עוד פתוח ואפשר לעשות עוד שינויים משמעותיים בחיים. זו הסיבה שכעת הדברים פורצים ומשפיעים עליך כך. במצב כזה יש רגישות גבוהה יותר לחרדה ודיכאון וזו סיבה נוספת שכדאי שתהיי כעת בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן