בעיה עם אמא

אני בת 35 , נשואה + 2 .ישנו דפוס קבוע של בעיה שחוזרת על עצמה עם אימי : היא חושבת שאני מנסה להסתיר ממנה מידע ( למשל : מה עשיתי עם משפחתי ביום שבת ). אם לא סיפרתי לה - "זה לא בסדר", אם סיפרתי - גם זה לא בסדר כי "מדוע לא אמרת , גם אנחנו רצינו,,,. חשוב לי לציין שאימי היא אישה שכל הזמן מתלוננת על מכאובים למיניהם , כך שלפעמים אני נמנעת מראש בכלל להציע לה. חוץ מזה , מאחר ואנו זוג צעיר( שעובד ) עם 2 ילדים מאוד קטנים - יום שבת הוא הרבה פעמים יום נקיונות וסידור הבלגן..., אין לי כוח לראות אף אחד ביום זה. ההורים שלי לא מבינים את זה !! אמא שלי מצפה שאני אזמין אותה ביום שישי בערב לאיזו ארוחה , או ביום שבת לארוחת צהריים. והאמת, אין לי כוח לבישולים, (למרות שבעלי בשלן)ואין לי כוח להתחיל לסדר את הבית בשבילם או בשביל כל אחד אחר. כל הזמן הם מתלוננים שבמקום להיות אצל הבת שלהם הם "נאלצים להעביר את הזמן בקניון..". אולי אני לא בסדר , אבל באמת שאין לי כוח בסוף השבוע לאירוח. אימי אינה אישה עובדת וכל היום היא מעבירה את הזמן במחשבות אובססיביות. היא לא יוצאת מהבית בלי אבא שלי...., אני עצמי "ברחתי" מהבית ברגע שסיימתי ללמוד באוניברסיטה והתחלתי להרוויח משכורת.. מצד שני ,מאוד מפריע לי העניין , יש לי ייסורי מצפון כל הזמן ש"אני לא בסדר"..... שאלתי היא : איך אפשר, אם בכלל, "להסיר את העננה" הזו של ייסורי המצפון שלי ??

יאירה שלום, עדיף שתנסי לדבר איתה או פשוט, לקבל אותה כמו שהיא!!!!! עדי

שלום לך - עצה שלי תראי לנו יש את אותה בעיה במשפחה ולכן הוחלט שפעם בחודש כל אחד מארח את אמא אן בררה חמודה היא לא תשתנה , בקשר לרגשי אשמה שלך תעבדי על עצמך הפיצוי של פעם בחודש אולי ישנה לך את ההרגשה חוץ מזה היתי מיעצת לך לקחת עוזרת פעם בשבוע ןלצאת להנות עם הבעל והילדים במקום לעשות זאת ביום שבת תאמיני לי מנסיון איש שלי זה שווה כל אגורה תנסי לצמצם בדברים אחרים ותראי אך זה משנה את חייך בי בהצלחה

יאירה שלום עניין נקיפות המצפון נשמע לי סיפור שמוכר לך מימים ימימה. הוא לא התחיל עם אי הזמנתה של אמך ליום שבת ואת מסתובבת איתו ועם המועקה שהוא גורם לך שנים רבות. העניין איננו בפעולה כזו או אחרת שתעשי או לא. אמך נמצא במצב מצוקה מתמיד והחרדה שלה והמחשבות הטורדניות שלה משפיעות למרחוק גם על מצבך. תצטרכי ללמוד איכשהו לנתק את המשקל הכבד שמושלך עליך ולחיות את חייך. עשית זאת כאשר עזבת את הבית בגיל צעיר אבל כנראה שזה לא הספיק. אולי כעת הזמן ללמוד איך להשלים את המעגל. אני לא מתכוון שתתנתקי מאמך, אבל יש בוודאי דרך שבה תוכלי לשמור איתה על קשר שלא יעיק עליך כל כך. כעת כאשר את לא איתה את אשמה וכאשר את כבר נמצאת איתה זה זמן לדבר על האשמה ולא להנות ממנו. אם תצליחי לצאת סופית מבית ההורים אולי משהו יוכל להשתנות בקשר המשפחתי. לפעמים קשה לעשות את זה וטיפול פסיכולוגי עוסק פעמים רבות בקשרים הראשוניים עם ההורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חייבת להבהיר שאימי בהחלט לא אחת כזו ש"מאשימה" אותי שאני לא איתה. ממש לא . היא בפירוש בפירוש לא נדבקת לי לנשמה היא שמחה מאוד מאוד בשבילי שהתחתנתי ויש לי משפחה משלי. אני פשוט מבינה שהיא רוצה רק מדי פעם ( וזה בהחלט נראה לי לגיטימי !) שהבת שלה "תזמין אותה", ואני בטוחה שאתה תסכים איתי בנקודה זו !!!!! ועל זה בדיוק יש לי ייסורי מצפון ואני מרגישה "לא בסדר" כי זה באמת לא יפה מה שאני עושה ! כל אמא רוצה שהילדים שלה יזמינו אותה לפעמים, לא ???? כמו כן, אנו גרות במרחק מספר רחובות אחת מהשנייה. היא לעולם לא תבוא אליי הביתה מבלי "הזמנה מפורשת" ממני...., כי היא חושבת שרק אם מזמינים אותה - אז היא רצויה. היא גם לא "מתנחלת" אצלי. היא קיבלה את הילדה הגדולה כשהיא חזרה מהגן והכינה לה א. צהריים (במשך שנתיים ). היא מגיעה אליי לפעמים באמצע השבוע בשעות הבוקר ( אני בבית עקב חופשת לידה ). וכן, כשהיא נמצאת איתי היא כמעט אף פעם לא "מתחילה" איתי, אנו מדברות על דא והא באופן חופשי .פשוט, מדי כמה חודשים היא "מתעוררת" ... ואז "מתחילה" איתי ... חוץ מזה, מי שמכיר אותי יודע שאני ממש ממש לא תלויה באמא שלי : 1. אני לא מתקשרת אליה 10 פעמים ביום לספר לה מה קורה 2. את כל הבחירות שלי בחיים ( לימודים, חבר, עבודה וכו') עשיתי על דעת עצמי בלבד ולא התייעצתי איתה !!!!! בקטע הזה אני מאוד מאוד עצמאית !!! תודה על ההקשבה !!! כנראה שצריך למצוא את דרך הפשרה והיא : אחת לחודש, להתעלות על עצמי, לארגן ארוחה , לסדר את הבית לפני כן , וזהו .....