זו שוב אני הדיכאונית...

אהלן. מה המצב איתכם? אצלי הכל חרא, כמעט כמו תמיד.... שבוע שעבר שוב חתכתי את עצמי. והפעם ירד לי הרבה דם. לקחתי מצלמה וצילמתי את שתי הידיים שלי עם כל הדם והחתכים, ואחר כך חבשתי את החתכים. אני נהיית מוזרה יותר ויותר מיום ליום. אני מתרחקת ומרחיקה מעצמי את כל האנשים הכי יקרים לי כי אני כבר מרגישה כאילו המוות שלי קרוב, קרוב מאוד- ואני רוצה שפחות אנשים יסבלו מזה שאני אמות. שלא יחשבו שהתאבדתי בגללם. יש אחת, מדריכה שלי בפנימייה, שאני אוהבת נורא. היא כל הזמן באה לדבר איתי אבל אני יודעת שאין לה זמן אז אני מתעלמת. בשביל מה לי להתחיל לדבר איתה ולספר לה על הכאב שלי אם ממילא עוד כמה דקות היא תענה לטלפון דחוף כשאני כבר אשבר ואתחיל לבכות? אני לא בוכה ליד אנשים. והיא יודעת את זה. פעם נשברתי והתחלתי לבכות לה כי היה לי כל כך רע, זה היה לפני שבועיים בערך. והיא ענתה לטלפון שלה. רציתי לרצוח אותה. אני לבד, כבר העפתי לעזאזל את כל מי שהיה אי פעם קרוב אליי. עכשיו אני רק מחכה שחבר שלי יילך ואז אני אוכל למות בשקט. כי עם כל האהבה הרבה שממלאת אותי כלפי חבר שלי אני מרגישה שהוא עומד ללכת ממני והולך לקחת לו בחורה אחרת, יפה יותר ורזה יותר וסקסית. אז בינתיים אני שורדת רק בגללו. כשהוא יילך- גם אני אלך. אל מותי. אז למקרה שלא אספיק להיפרד ממכם- תודה רבה לכם על כל העזרה שלכם, העצות והדאגה... היו שלום חברים שלי! אני מאחלת לכם רק אושר, שמחה ואהבת אמת. נראה לי זה היסוד להכל! ביי, וניפגש בעולם הבא.... חביבה.

הייתיח מאושפזת במשך שלושה חודשים באברבנאל, ואחר כך הייתי שם במעקב עוד 3 חודשים. זה לא עוזר לי.... תודה על העצה בכולופן.