חוסר משיכה מינית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני בת 32 נשואה לחבר הראשון שלי...או ליתר דיוק לקשר המשמעותי הראשון. היו עוד כל מיני אבל הוא "הרציני" מגיל 19 אנחנו ביחד הסקס בינינו אף פעם לא היה בסיס חזק לקשר החברות ההבנה..המחויבות הם אלו שהיו ועדיין הצד החזק.. בשנתיים האחרונות אני מרגישה שזה לא מספיק...לא מספיק לי .... חוויתי כל מיני חוויות מחוץ למסגרת הנישואין...סטוצים ורומנים..... ובהתחלה זה כלל לא הפריע להחפך..... עכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת בכלל לקיים עם בעלי שום קירבה פיזית מליטוף ועד נשיקה.. בעיקר לא להתנשק ממש בא לי לנשוך אותו...... אני לא רואה כרגע גירושים כפתרון..אבל גם לא סובלת את המצב הנוכחי ... האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי להוציא את עצמי מהלופ שנוצר?? ממה הוא נוצר?? ולמה זה הוךף ומתעצם....עד לתחושת מחנק שלי
רונית שלום כפי שאת יודעת מין איננו רק משיכה פיזית, רוב העניין נמצא בראש. הבעיה שאת מרגישה בקשר עם בעלך קשורה מן הסתם ליחסים ביניכם וכן להיבטים פסיכולוגיים שהם אישיים שלך. הפתרון למצב הוא לא בעניין הספציפי במין אלא בטיפול ההיקפי במערכת הזוגית, בקשר ובעניינים שבינך לבין עצמך שכנראה לא מקבלים תשובה הולמת. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך בשלב ראשון להפריד בין הסימפטום לבין שורש הבעיה. כעת המין מהווה לכאורה את שניהם, אבל בעיני הוא הסימפטום בלבד. אחרי שתעשי "סדר" בדברים אפשר יהיה בוודאי למצוא גם פתרון הן ברמה הזוגית והן במיניות שבתוכה. אדגיש שפתרון יכול להיות גם פרידה, אבל זו צריכה לבוא ממקום של מודעות וידיעה שזה מה שבאמת טוב לך ולא מתוך המחנק והבלבול שאת מרגישה כרגע. אחרי תהליך טיפולי תוכלי לדעת טוב יותר מה את רוצה ומה חסר בקשר או בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן
את נמצאת עם אדם 13 שנה, את רגילה אליו, מכירה אותו לפני ולפנים, אין ריגושים כמו פעם ואולי אף פעם הריגושים לא היו זיקוקי דינור. מצד שני יש חברות, שיתוף, מחויבות ואולי תחושה שהמוכר ידוע בעוד הלא מוכר פחות ידוע. אז זו בהחלט הדילמה הרגילה והנדושה של המונוגומיה שמצד אחד מרוויחים ממנה ומצד שני מפסידים ממנה. לדעתי, מה שאת מעלה איננה "בעיה" מיוחדת לך אלא סוגיה אוביקטיבית שקשורה לחיים במונוגומיה שיש בה יתרונות וחסרונות. לא נראה שאת שונה מהרבה מאד אנשים שחיים כך. חלק מהם מוצאים פתרונות בסטוצים/רומנים בסתר, חלק אחר מתגרשים, חלק אחר פשוט לא שוכבים אחד עם השני. הליכה לפסיכולוג בבעיה שאת מעלה נראית לי כמו רצון למצוא תרופת פלא. אין תרופות פלא בסוגיה שאת מעלה והפסיכולוגים עצמם ברמה האישית מתמודדים עם אותם בעיות ודילמות בדיוק.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
