בעיה עם ההורים!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אמא שלי לא מסכימה לדבר איתי על פסיכולוג יש לה ראש ישן אני בת 17 וחצי רק באוקטובר ב-2 04, יהיה לי 18 עגולי. אני רוצה ללכת לפסיכולוגית, וכל פעם שאני רוצה להגיד לאמא שלי היא אומרת לי: איזה שטויות הם רק מכינסים צרות לחיים, אבל כל יום ויום הצרות שלי ממשיכות וכל מיני אנשים שאני מתכבת איתם אומרים לי שאני חייבת ועם אמא שלי כל כך נגד ללכת גם מבלי להגיד לה. ואבא שלי לא ממש מענין אותו הוא עובד בח"ול ובה גם לארץ אבל כל מה שאמא חושבת גם הוא חושב. זה כבר ממש קשה לי באמת יש לי המון בעיות, אף על פי שגם חלתי פעם בהפרועת אכילה היום אני בריאה לגמרי, הנה עוד בעיה שיש לי: זאת הודעה שכתבתי בפורום של אנשים נחמדים שאני מתכתב איתם: אני דאי רועדת מפחד..... ואני חושבת שגם הבנתי למה אני הולכת הרבה למכון ותאימנו או לא זה לא רק בגלל הספורט, המכון כושר הזה הוא כמו המשפחה שלי, המקום שאני הכי נהנת להיות בו בחיים שלי זה שם, זה מקום ביתי ויש אנשים שסתם באים לשם מהמכון לפעמים גם לא להתמעל להיות עם כולם ולדבר פאילו חגגנו את חנוכה ביחד עשינו כולם הדקלת נרות ואנשים שלא התאמנו בואתור גע באו רק בשביל זה, שאניבאה למכן אני באה ששעה קודם כי אני יודעת שאני בטח ידבר הרבה עם המזכירה והמאמנים ומי שמתאמן שם וייקח לי יותר זמן אז אני מחשבת ככה וזה לא תסם לדבר ואי אפשר סתם להגיד לי עכשיו אז אל תדברי תגידי לעצמך תציבי מטרות זה לא ככה הם חברים ממש טובים שלי ואני נורא נורא נהנת שם, שאני פוחדת לא ללכת שפחות יואהבו אותי הנה אמא רוצה לנסוע רק אני והיא בפסח להולנד אבל אני דאי מפחדת שאני יהיה לא הרבה זמן במכון בגלל זה הריי זה בח"ול, ואני ייגגיע בחזרה ופחות שם התייחסו עליי...... אני ממש מרגישה שזה מה שייקרה אני המרכז שלהם שם כולם שם אנשים יותר מבוגרים ואני הקטנטונת שם ככה כולם קוראים לי, הם תמי דמבקשים ממני להוראת להם ריקודים שאני רוקדת ביקצור שם זה המקום היחיד שאני כל הזמן צוחקת וצוחקת ומחייכת עם של שניני זה בן דוד שלה, ושל שליל'ה זה לובה אז אצלי זה המכון, וברגע שאמא אמרה שרוצים לנסוע וכל מה שחשבתי לעצמי זה מה יהיה עם המכון הבנתי מה הבעיה שלי. , כמו שהבנת אני מכורה למכון כושר. וכל דבר שאני מתחיהל איתו כולל דיאטה פעם אני מגזימה, אני תייד מקנא באנשים האלו שיוכלים לעושת כל דבר בפרופרוציות ולי אין את זה! הקטע שאני יודעת שהפסיכולוגית תבקש ממני לצייר את זה ולצייר את זה ואני שונאת איחבונים כאלו אני רק רוצה פסיכולוגית כדי לדבר איתה שתייעץ לי עד כה בגלל ההורים שלי גם אני הייתי נגד עד שהיום אחרי כל המחשבה הזאתי ובקשר לטיול להונלד הבנתי שאני נמצאת פה בבעיה חמורה ואני רוצה לתקן אותה ולא מצליחה הבנתי כמה אני חייבת את זה, אני לא יודעת עם אני יכולה עכשיו ללת כלפסיכולוגית ואל תגיד לי דלבר איתה שוב כי אמא שלי פשוט לא מוכנה לשמוע את תחילת המילה ויהיתי במכון הלפרעות אכילה צרו להעביר אותי לפסיכולוגית ובגלל שרצו להעביר אותי לשם אז יצאתי מהמכון להפרעות אכילה כי היא לא רצתה שאני יהיה בפסיכולוגית אני גם כן קצת פחתד שזה יעשה לי בעיות אחנונ מפשחה חמה ואני לא רואה את עצמי הולכת לפסיכולוגית בלי שאמא תידע אבל פה אני רואה את עצמי במצב שאני חייבת, כבר אני יודעת שאני יהיה בת 18 יההי לי יותר קל ללכת בלי שאמ שלי דתע כי זהו אני בת 18 מי שואל? אבל, למה לא להתחיל עם זה עכשיו עם כל כך נורא לי? אני עד כדי כך מוכרה למכון שפחדתי שעם יהיה לי פסיכולוגית לא יהיה לי זמן ללכת עליה בגלל שאני יהיה במכון. ובכלל לכל דבר אני מתמכרת נורא מהר אני חושבת יותר מידי כל יום עד לכאבי ראש. כל מיני דברים כאלו אצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נגה שלום את מתארת מצב די בלתי אפשרי. אמך לא מוכנה שתלכי לפסיכולוגית, את רוצה אבל חוששת. אני לא בטוח עד כמה את פתוחה לקבל הצעות, למיטב זכרוני לא התלהבת במיוחד מההתכתבות הקודמת שלנו. במצב הנוכחי יתכן שמבחינת הטיפול הפסיכולוגי תצרכי להמתין עוד זמן מה עד שתעברי את גיל 18 ותוכלי להחליט עבור עצמך. הספורט יכול להיות דרך לפרוק לחצים ולשמור על מצב רוח תקין במיוחד שבמכון יש לך גם חברים. ההתלבטויות והבעיות איתן את מתמודדת הן סיפור ארוך שנים וכדי להתמודד באמת עם התמונה המלאה ולהביא לשיפור משמעותי בדימוי העצמי שלך ובאיכות חייך נדרש טיפול ממושך ורציני. בסך הכל נשמע שכיום אין משבר חריף ואת צריכה להשקיע בשימור המצב ומניעת נסיגה. כאשר תרגישי מוכנה והמצב גם יאפשר זאת פני להמשך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן
אבל החלטתי שאני כן רוצה פיוסלכו גוכן אפשר ללכת לבד בגיל 18 אז מה עם יש לי עו דחצי שנה מה עם הרופא יפנה אותי לתור אצל פסיכלוגית לא איתנו לי בתילי תור עם ההורים? אופ
היי את יכולה לגשת ללשכ. רווחה במקום מגורייך ולשבת שיחות עם עובדת סוציאלית. מגיעה לך 3 שיחות ייעוץ ללא ידיעת ההורים ואולי ניתן יהיה לשכנע את ההורים להסכים...אם לא, תמתיני עד גיל 18 אחרי הפגישות הללו. הזמן טס...:)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
