בעייה שלי כהורה

שלום רב, אני בת 31 אם לשני ילדים. בני הבכור בן 8 ויש לי אליו מן רגישות מסויית שקשה לי להסבירה. בי ילד בריא , מוקף חברים גם בכיתה וגם בשעות אחה"צ, תלמיד מצויין אך יש לי בעייה שמדי זמן מסויים אני נכנסת לחרדה ומפחדת שיישאר ללא חברים. אם חבר טוב עומד לעבור דירה זה מלחיץ אותי, אם אדע שחבריו משחקים בחוץ והוא בבית זה יכניס אותי לדכדוך עמוק , הבעייה מתגברת בעיקר באביב ובקיץ . ברצוני לציין שהילד מאושר ושמח הוא גיבש לעצמו כ-4 חברים שקרובים אליו במיוחד שאיתם הוא מתקשר הכי טוב, הוא בוחר את חבריו ולכן אני תמיד בלחץ שאם חבר אחד או שניים יעברו דירה יהיה לן קשה למצוא חברים חדשים שיתאימו לו. ברצוני גם לציין שעד היום לא קרה מקרה שממנו אני כל כך חוששת , ביתי הוא מרכז מפגש לכל החברים אני חושבת שביחס לילדים אחרים יש לו חיי חברה מאוד מגוונים ובכל זאת רע לי מאוד. האם זוהי תופעה מוכרת? האם חששותי טבעיים ונורמליים? כיצד אלמד לקחת דברים יותר בקלות. בברכה, אם מתוסכלת

איריס שלום מאחר ואת מתארת שמצבו החברתי של הילד תקין יש שני כיוונים אפשריים לבדיקה. האחד, האם היתה בעיה אחרת שקשורה לילד בעבר שעשויה היתה לעורר חרדה כלפי באיזה שהוא הקשר? במידה וכן יתכן שזה עבר הסבה לנושא החברתי. הכיוון השני הוא החששות שלך מדחיה חברתית שלך או מחרדות פרידה בעבר או בהווה. מתוך דאגתך לילד שאולי במשהו מזכיר לך את מצבך בעבר את חוששת למרות ששוב, מבחינה אוביקטיבית אין מקום לדאגה. העניין הוא באמת להרגיע את החששות ולמנוע הקרנתן לילד. במידה הצורך פני לפסיכולוג ילדים כדי לקבל הדרכה מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן