דאגה לבן

שלום ד"ר קפלן. בני בן 26. סטודנט .(שירת בצבא ובריא בדרך כלל , יוצא לבלות עם חברים) הדאגה שלי היא שאף פעם לא היתה לו חברה. מדי פעם אני מנסה לעלות את נושא החברה והנושא יורד מיד מהפרק. אני לא יודעת איך אפשר לעזור לו. אולי יש לו איזה שהיא בעיה ? האם כדי שהוא יתיעץ עם פסיכולוג? איך לכוון אותו ללכת לפסיכולוג? איך לעזור לו? (אני לא אמא פולניה ורוצה חתונה הכוונה לעזור אם יש צורך) בתודה מראש רות

רות שלום אכן נושא עדין והכי טוב היה לדבר איתו בצורה ישירה על דאגתך ולומר שאם הוא זקוק לעזרה הוא תמיד יכול לקבל אותה מכם כולל מימון של טיפול פסיכולוגי במידת הצורך. השאלה האם הוא יהיה מוכן לקבל ממך סוג כזה של התייחסות ואת זה רק את יודעת על סמך היכרות הקשר האישי ביניכם. במידה ולא, כדאי לחשוב על מישהו אחר שקרוב אליו במשפחה ואולי יהיה יכול לדבר איתו, אח, אחות או קרוב/חבר אחרים. חשוב שהוא יידע שאתם לצידו ומוכנים לעזור, מצד שני לפעמים סוג התייחסות כזה נחווה כחדירה לפרטיות ודאגה מופרזת. כאמור, את היחידה שתדעי לומר איך הדברים עומדים מבחינת הקשר ביניכם. אם את חוששת את יכולה גם להתחיל במשפט דיפלומטי שמסייג ואומר שכבר כבר זמן את מתלבטת אם לדבר איתו והחלטת בסופו של דבר שאת חייבת... וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן