"עבדתי" גם על הפסיכולוג

אני בת 35 ומגיל ההתבגרות תמיד חושבת שכשאנשים יכירו אותי באמת הם לא ירצו להיות אית בקשר..... בד"כ אנשים מאוד אוהבים אותי ....אבל אני מרגישה שזאת הצגה שהם לא אוהבם אותי באמת כי הם לא מכירים אותי באמת ואני יכולה להיות מאוד רעה וקרה .....וקנאית .... ניסיתי להיפגש עם מספר פסיכולוגים.... הצלחתי להתמיד עם זה שהרגשתי שעבדתי גם עליו שהוא טוהב אותי מקבל אותי מעריך אותי עכשיו אני אומרת לעצמי שאין לי סיבה להמשיך ולהיפגש איתו כי בעצן עבדתי גם עליו ..מה לעשות????????????..

שירה שלום הבעיה אינה כמובן בכך שאת "עובדת" על הפסיכולוג אלא בכך שאת חוששת שאם תציגי את עצמך האמיתית לא יאהבו אותך. הצורך שלך שיעריכו אותך ויאהבו אותך, אפילו בתוך המסגרת המוגנת יחסית של הטיפול הפסיכולוגי מספרת לך משהו על עצמך וכדאי להקשיב לקול הזה. אין כל טעם להחליף טיפול אלא לאט לאט להגיע למצב בו תוכלי להיחשף ולקלף את מעטה המשחק כך שישאר בסופו של דבר המרכיב האוטנטי של האישיות שלך. בשלב ראשון תוכלי לומר לפסיכולוג שאת מרגישה שעבדת עליו, שהוא מעריך אותך ואוהב אותך לא על סמך מי שאת באמת, שאת תופסת את עצמך רעה, קרה וקנאית וכו'. תראי כיצד הוא מגיב ואיך את מצליחה עם הזמן להביא את עצמך למצב בו את מרגישה שהקשר ביניכם מבוסס על משהו אמיתי ולא על זיוף. בתוך הטיפול זה יכול לקרות אולי ביתר קלות, והשפעת הדבר על החוץ תהיה משמעותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל כך מזדהה. גם אני הרגשתי בדיוק כך ולא פעם עזבתי את הטיפול ואז חזרתי כי ידעתי שאני זקוקה לזה. בסופו של דבר נפתחתי ודיברנו על תחושת הזיוף הזו. סיפרתי לו איך אני רואה את עצמי ואיך "רימיתי" אותו וראיתי שהעולם לא מתמוטט ושהוא לא קם ועזב גם כשידע את האמת. לזה היה ערך עצום בשבילי וזה ממש פתח אותי להמשיך להיות אני. עדיין קשה לי עם אנשים אחרים אבל אני משתדלת ומודעת כל הזמן.