מחשבות טורדניות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב (הרקע: במשך כשנתיים ליויתי את האדם היקר לי ביותר שחלה בסרטן בבתי חולים, מחלקות כימותרפיה, הקרנות ניתוחים וכו'. שנתיים מאסיביות ביותר בהן הייתי צמודה אליו ולצערי גם לכל המקרים הקשים ביותר והסופניים מסביב. בצר לי מאוד, איבדתי את האדם הזה לפני כשבועיים). מאז, ואולי בגין כל המראות הקשים אליהם נקלעתי, אני מוצאת את עצמי טרודה במחשבות קשות מאוד לגביי ולגבי קרוביי בנושאי המחלות הקשות שראיתי, והמחשבות פשוט לא עוזבות אותי - איני מצליחה לדחוק אותן מתודעתי. שאלתי אליך, האם יש איזו דרך שאני יכולה "לעבוד על עצמי" ברמה הקוגנטיבית, על מנת להדחיק את המחשבות הללו? (ראוי לציין כי זה מטריד אותי מאוד ומפריע לי בשגרתי) אשמח לקבל את תשובתך הכנה תודה
ישנם כדורים שעשויים לעזור.
לילי, עברו רק שבועיים מאז איבדת את האדם אליו היית קרובה. עברת איתו תקופה לא קלה ודי ארוכה. זה רק טבעי, בעיניי, שכל הדברים שראית וחווית יעסיקו את מחשבותייך. לפני שאת "עובדת על עצמך" כדברייך, אני חושבת שאת צריכה לתת לעצמך עוד קצת זמן כדי לעבד את כל הדברים ולהתאבל על האובדן. אך אם ברצונך להשתחרר מהמחשבות אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול, אפילו לטווח קצר, רק בכדי שתוכלי לעשות קצת סדר בראש, ולא לתת למחשבות להשתלט ולהטריד אותך.
לילי שלום אני מסכים עם הרה שאחרי שבועיים מהפטירה הכל מוקדם מדי לצעדים. לוקח זמן רב לאבד אובדן כל כך משמעותי והדבר העיקרי שאת יכולה לעבוד על עצמך הוא לתת לעצמך את הזמן להתאבל ולהתמודד עם מה שקרה. אם את מרגישה שהדבר קשה מנשוא יש אפשרות לפנות לקבלת תמיכה פסיכולוגית או תרופתי גם ברמה המיידית, אבל בכל מקרה צריך להתייחס לזה כתמיכה זמנית עד למצב בו תחזרי לתפקוד רגיל תוך מספר שבועות או חודשים. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
