הרגשת מבוכה..

שלום. הלוואי ותוכלו לעזור לי. זוהי בעייה שנמשכת שנים. אני אישה נשואה ודתייה. כשאני מתפללת בעזרת נשים, מספר גברים מרימים את ראשם ומעיפים אלי מידי פעם מבטם. השיא היה לפני שבועיים שרב הקהילה בביהכנ"ס אדם כבן 70 הרים את ראשו ומביט בי למספר שניות. הרגשתי מבוכה עצומה ורציתי לברוח מביהכנ"ס. אני כל הזמן עובדת על עצמי ואומרת: "ענת, שימי קצוץ על כולם". אך בתוכי אני מרגישה מבוכה מאד, כאילו מביטים בי במובן השלילי, למרות שאני יפה ומאד מטופחת, ויש עוד נשים כאלה- אך מדוע דווקא מביטים אלי. יש לי הרגשה שכאילו "מסמנים" אותי לרעה. אינני יודעת מדוע. אני לא נענית ללכת לביהכנ"ס, אך בעלי מבציר בי שאלך, ואני הולכת רק בכדי לרצותו. ולעיתים חייבים בגלל תפילת יזכור, או חגים, ושבת ראש-חודש (זה קיבלתי מהבית..). מה אני עושה ומדוע זה קורה, אני לא כל-כך מאמינה שבגלל היותי מושכת מביטים בי, כי יש עוד נשים יותר יפות וחתיכות ממני, ומדוע דווקא אלי. פשוט רע לי , תאמינו לי שרע לי, ובעלי נואש ממני ושומר על שתיקה ובזה הוא לא עוזר לי. אנא תעזרו לי וכיתבו את האמת מדוע זה קורה ואם זה קרה למישהי, שתכתוב לי מה עשתה? - בתודה וסליחה על אורך המכתב - עינת.

עינת שלום התחושה שכולם מסתכלים עליך יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. יש אנשים שאוהבים להיות על במה, אוהבים שרואים אותם, ויש כאלה שזה הסיוט שלהם. השאלה האם אובייקטיבית זה קורה או שזו הרגשה שלך כנראה אינה רלוונטית. מה שחשוב זה שתוכלי להרגיש יותר טוב עם עצמך אל מול ההרגשה שאת קיימת ורואים אותך. היה טוב אם היית יכולה להתחלק בנושא עם חברה טובה, רב או פסיכולוג, או כל אדם שאת סומכת עליו ויוכל לתת לך תמיכה ועצה. בברכה ד"ר אורן קפלן