שאלה על חלק מספר של יאלום

ערב טוב, אני אצטט ואשאל: (פרק "לעולם אל תגלו יחס מיני למטופלים") "..הימנעו משמות פרטיים, אל תציעו קפה או תה, אל תחרגו מחמישים הדקות, ואל תקבעו פגישה עם בן או בת המין האחר לשעה האחרונה ביום העבודה". תהיתי אם תוכל להסביר מעט, האם אין זו הגזמה? שמות פרטיים? שעה אחרונה ביום העבודה? אם מטפל נאמן למקצועו ומקצועיותו ומוסריותו - האם דברים אלו עדין נחוצים? תודה

האחרון נראה לי הגיוני, כל השאר לא נראים לי קשורים למוסריות...אבל כל מטפל והדרך שלו. עם כל הכבוד ליאלום, ויש כבוד:),הדרך שלו היא אחת מני רבות...יום טוב..

אודרי, אני יכולה לומר לך, מניסיון, ש: 1) שימוש בשמות פרטיים מעולם לא פגע בשום טיפול שהייתי בו, וכל המטפלים שהיו ויש לי קוראים לי בשמי הפרטי ואני משתמשת והשתמשתי בשמם הפרטי. 2) מה הבעיה עם קפה או תה (או מים או קולה)? כמעט תמיד הציעו לי משהו לשתות, ואם אבקש משהו לשתות, אני יודעת שאקבל. 3) הנושא של 50 הדקות... הפסיכולוגית הנוכחית שלי בד"כ מקפידה על העניין, אבל כבר היו מקרים שבהם נשארתי גם 20 דקות נוספות - הכל בהתאם לסיטואציה שנוצרת. 4) לגיטימי בעיניי - רצוי לשמור על הקשר של מטפל-מטופל, בלי לחרוג ממנו לטובת שום פגישה חברתית/רומנטית/מינית וכו'.

אודרי שלום צריך לזכור שמדובר בכל זאת בספר אמריקאי. בארצות הברית מקובל לקרוא לאנשי מקצוע בתואר המלא ולאנשים בשמות המשפחה שלהם. הדבר מקובל במיוחד במרפאות הציבוריות, אך גם במסגרות פרטיות רבות. בישראל הגישה התרבותית בכל נושא היא פתוחה יותר ולכן כללים כאלה לא בהכרח יראו טבעי בהקשר שלנו. אני מציע להתבונן על הרעיון שמציג יאלום לא ברמה הקונקרטית אלא ברמה העקרונית שאומרת שצריך להציב גבולות ברורים בתוך הקשר הטיפולי דווקא משום שיש בתוכו קרבה רבה ואינטימיות כדי שהטיפול, המטופל והמטפל לא יפגעו ממנו. כל מטפל קובע את הגבולות שהוא מציב, אני מעריך שמה שחשוב במיוחד הוא שהמטפל יודע מהם הגבולות שלו והיכן הוא צריך לשמור עליהם כדי לשמור על הטיפול. היכן הם נופלים בדיוק? יש כאן גמישות רבה בין מטפלים בגישות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן