זוגיות-כן או לא ?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לד"ר שלום רב, אני בחורה רווקה באמצע שנות ה-30. עדיין בחיפושים אחר "האחד". מאד בררנית ומגלה עדיין חוסר יכולת להתפשר ( למרות לחץ הגיל שאני נמצאת בו...). הבעיה היא שאני לא בטוחה שמדובר רק בבררנות, כי בעיקרון אני בררנית כמעט בכל דבר בחיים, אפילו בבגדים, אבל מוצאת בסופו של דבר מה שאני רוצה (ויודעת מה אני רוצה). אלא שבעניין של הגברים אני מרגישה שזה קצת שונה: כבר בהיותי ילדה ונערה מתבגרת הרגשתי שונה. מעולם לא נדלקתי או התאהבתי באף בחור בסביבה. הרגשתי שאני לא מבינה את עניין המשיכה לגברים ( גם לא הבנתי את עניין המשיכה המינית לבנות, אבל בנות בכל אופן תמיד נראו לי יותר יפות ויותר אסתטיות....כאלה שיותר קל להתאהב בהן אם הייתי גבר). בנוסף, אני גם אדם שדי אוהב ויודע להיות עם עצמו ומבחינתי למצוא חבר היה בגדר" חובה "או משהו שיפריע לחיי, לשקט שלי, לכיף שלי עם עצמי, לנוחות שלי... רק בגיל 30 הלכתי לטיפול פסיכולוגי על מנת לגלות את הסיבות ל"שיתוק הרגשי" הזה ולנסות לברר עם עצמי האם יש לי אולי נטיות חבויות אחרות ( ולא גיליתי כלום....). עליי לציין גם שכל נושא המין היה בעיניי משהו "לא נקי" ולא מובן, משהו שקשה לי לקבלו. הטיפול אמנם לא ממש ענה לי על השאלות באופן חד משמעי אבל עזר לי להיפתח לעולם (כנראה הכדורים-סרוקסט) ולעבור את מחסום הפעם הראשונה עם גבר. הקשר הזה שארך חודשיים בלבד ( ולא ניתק מיוזמתי....) הוציא ממני משהו שמעולם לא היה לי- היכולת להרגיש רגש שלא הרגשתי מעולם ( לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה "התאהבות") כלפי גבר והגילוי שגם אני זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה....(וכמובן, תחושת החמצה על כל השנים). את הטיפול הפסיכולוגי הפסקתי וגם את הכדורים אך מאז אני עדיין מחפשת....העניין הוא שעדיין מאד קשה לי למצוא מישהו שימצא חן בעיניי ועדיין אני מרגישה שזה לחפש אולי בכוח משהו שאני לא בנויה לו....( אולי אני פשוט לא בנויה לזוגיות ?). גם איך ייתכן שכמעט אף אחד לא מוצא חן בעיניי, רק אחד ל-50 גברים....ואלה שכן נראים לי אני לא נראית להם ? האם יש אנשים כאלה שהמשיכה שלהם היא "פושרת" , כאלה שלא נמשכים בקלות או לא מתאהבים עד השמיים ...( אולי כי הם ריאלים או שכלתנים מדי...?כזאת אני). מציק לי גם שמאז ההתנסות הקודמת (שדי הופתעתי בה מעצמי) לא מצאתי אף אחד אחר להתנסות נוספת ואני לא רוצה להסיק מסקנות עד שאני לא אנסה קשר משמעותי יותר.... שאלתי- מה עליי לעשות ? האם שוב עליי ללכת לפסיכולוג ? האם יש פסיכולוגים שממש מתמחים בתחום הזוגיות ? אני כבר כחצי שנה שלא בטיפול ומוצאת את עצמי שואלת שוב שאלות.....אבל עד מתי ? זמני אוזל ואני צריכה להחליט. אני מאד רוצה להקים משפחה כי משפחה וילדים זה דבר מקסים בעיניי. ( בכלל, אני טיפוס מאד ביתי, מאד משפחתי) אך השאלה האם ניתן להתפשר על בן הזוג ולהיות מאושרת .בתוך תוכי אני מרגישה שאני יודעת מה אני רוצה וכשאראה אותו אדע....אך, עד מתיי לחפש ? אני ממשיכה לחפש רק מכיוון שהקשר הקודם והיחיד נתן לי קרן אור....זיק של תקווה שהנה גם אני מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת...(למרות שאת עניין המין עדיין קשה לי לקבל....) למי אוכל לפנות שיוכל לעזור לי לענות על השאלה של מי אני מה אני ומה הכי נכון בשבילי ? האם אכן מדובר רק בבררנות מוגזמת או במשהו אחר ? האם תוכל לייעץ לי למי לפנות ? מתנצלת על המכתב הארוך. ותודה מראש. מזאת שמאד מעוניינת להציל את עצמה ברגע האחרון......
מה שכתבת היה לי מרגש לקרוא... אני חושבת שיש אנשים שפשוט לוקחים את הזמן בכל דבר בחיים ולא מתפשרים. אני לא רואה זאת כתכונה רעה. אפילו להפך- הם מתעקשים לקבל מה שמרגיש להם טוב. מה שנכון להם ומחפשים אותו. גם אם לוקח זמן. אני מאמינה שאם תמשיכי לחפש, בסוף תמצאי את הבחור שאליו את רוצה. מה שחשוב הוא, לבדוק, ואני לא יודעת אם בדקת את זה בטיפול, מה גורם לך להיות בררנית. לפעמים זה נובע מתוך פחדים מביקורת, לעג, ניצול אצל הבחור שעומד מולך. האם כשאת נפגשת או מכירה בחור את חושבת עליו דברים שלא בדקת עדיין? האם עולים לך פחדים? במידה והדבר הוא כך, יש מקום להמשיך לבדוק עם עצמך או אני כן הייתי ממליצה אז לפנות ליעוץ מקצועי כדי לבדוק מהו החשש. מה עוצר בעדך ללכת עם מישהוא שבא לך "לבדוק" אותו. לבדוק באמת איך את תופסת קשר זוגי וקשר בכלל. מעבר לכך, את כנראה אדם שזקוק להרבה מרחב וחופש- . את כותבת שאת אוהבת גם להיות לבד , וחבר יכול למנוע ממך את השקט שלך וכו'. חשוב לי לציין שיש גם גברים שזקוקים למרחב הזה שאת זקוקה לו. וניתן על ידיד דיאלוג ליצור את המרחב לו את זקוקה. למצוא אדם שזקוק לזמן שלו עם עצמו כפי שלך זה חשוב. לגבי כך שאת כותבת שיש הרבה שלא מוצאים חן בעינייך ומי שכן, אחד לחמישים את כותבת, לא תמיד את מוצאת חן בעיניו. אני הייתי שואלת אותך, האם את מאפשרת לו ללמוד להכיר אותך בכלל. להכיר את מי את ואת הפנימיות שלף. לגרום לו להימשך אלייך, להסתקרן לגבייך...שיהיה לך בהצלחה... אל תוותרי..:)
לגבי אנשי מקצוע- כן, קיימים מומחים לתחום הזוגיות. אולי כדאי אפילו לפנות למרפאות לטיפול מיני/ זוגי. שם ישנם אנשי מקצוע מומחים. אינני מכירה, כך שאני אשאיר את זה לד"ר קפלן... אל תוותרי על הגילוי שלך שגם את זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה...:)
מירי שלום קראתי את הודעתך וגם את התגובה שבהחלט ניראית לי. אני מעריך שלא מדובר רק בגורם אחד אלא במכלול של דברים שעוצרים ומפריעים בדרך לזוגיות. אני לא חושב שאת צריכה לפנות לפסיכולוג שמתמחה בזוגיות כי אני לא חושב שהבעיה העקרית עימה את מתמודדת היא עם הזוגיות. הקשיים ביצירת קשר זוגי הם הסימפטום בלבד ומאחוריו יש את הסיבות הפנימיות שלך. את מציינת שאלות לגבי גברים ונשים (אמנם במרומז, אבל הנושא בהחלט רלוונטי), שאלות לגבי יכולתך להרגיש אהבה ואולי גם להרגיש נאהבת, קושי שקשור לתפיסת הגוף שמשפיע כנראה על המיניות, ועוד התלבטויות. אלו נושאים רציניים ובהחלט הייתי ממליץ לך לחזור למסגרת פסיכולוגית. התרופות נוגדות החרדה עשויות להוריד עכבות ולעזור בהאצת התהליכים, אבל לב ההתמודדות הוא בנטיות אישיות שלך שזה בהחלט הזמן הנכון להתמודד איתן ולחשוב "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה". אני חושב שעדיין לא התגבשה סופית דמותך האמיתית ויש עוד הרבה שצריך לצאת החוצה ולהתגלות. גם לך, וגם לאנשים שמכירים ויכירו אותך. תהליך הטפול הפסיכולוגי הוא מקום מתאים לסוג כזה של התפתחות. אני מצרף קישור למאמר קצר על אופי הטיפול הדינמי http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
