עצמאות אצל ילדים

שלום! ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים. היא בת בכורה וילדה בריאה אינטיליגנטית מאוד ובדרך כלל גם מתנהגת יפה. בכל מה שקשור בעצמאות שלה - זה סיפור אחר. היא פשוט לא רוצה להתאמץ כלל. מאחר והיא בכורה ואנחנו הורים סובלניים בדרך כלל (עד שכבר אי אפשר יותר), היא בהחלט די מפונקת ואני מרגישה שלאחרונה, אני כבר לא בטוחה מה נכון. בבוקר לוקח זמן עד שהיא מועילה להתעורר, כל דבר צריך לאמר אלף פעם, רואה טלוויזיה, ועושה טובה שהיא בכלל משתפת פעולה איתי כאשר אני מלבישה אותה. אם תגיד לי שזה נורמלי ולא צריך ללחוץ, אני יכולה להניח לעניין ולאפשר לה לעשות את הדברים בקצב שלה. אני בסך הכל אמא די סובלנית והיא בסך הכל ילדה טובה, מקשיבה ואני מאחלת לאחרים שיזכו לילדה כזו. ובכל זאת, אולי אני עושה נזק בכך שאני מאפשרת לה לנהוג כך ואולי אני צריכה להיות קשה יותר איתה על מנת להביא אותה לביצוע הפעילויות בעצמה. ישנם דברים שאני מתעקשת כמו שאם נפל לה דבר מה, היא תרים ולא אני. חוץ מזה כשאני באה לקחת אותה בשעה 16:00 מהגן במקרים רבים בבית היא רוצה לשבת עלי ושאני אוהב ואחבק והיא רק תנוח לה עלי בהנאה - גם אני נהנית מזה והימים רגועים בסה"כ. מה דעתך?, האם זה יכול לנבוע מבעייה מוטורית שלא אובחנה עדיין?, כיצד עלי לנהוג? בברכה ובתודה מיכל

מיכל שלום לפי מה שאת מתארת הדברים לא באמת מטרידים אותך ואת רק רוצה אישור שזה בסדר להמשיך כך. בעיקרון אם זה באמת המצב אין כל סיבה לשנות את ההרגלים הקיימים. אם הילדה בסך הכל מתנהגת כראוי ואת נהנית לפנק אותה ולגדל אותה בגישה ליברלית אין בכך כל רע. נשמע שאת מציבה גבולות כאשר זה נדרש ולא מציבה אותם כאשר זה לא ממש מטריד אותך. יש טעם בשינוי המצב הקיים רק אם הוא מפריע לכם באמת ולא בגלל שתיאורטית מישהו אמר או חשב שצריך להתנהג אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן