לפציינטית שתיים ולפסיכולוג הפורום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קודם כל אני לא יודעת מה הקטע הזה של האסור להתחבק. יש לי חדשות כשאני הייתי במצב על הפנים הפסיכולוגית שלי חיבקה אותי די הרבה וזה לא גרם לי לנזק בטיפול נהפוך הוא. זה ברור שיש מטפלים שלא מוכנים לערב מגע בטיפול שלהם, וצר לי שזה ככה כי זה באמת חלק לא מבוטל בטיפול ובתחושת הבטחון , הפסיכולוגית שלי לא חיבקה אותי לצרכייה האישיים אלא לצכרייולתחושה שאני זוקה להגנה. היום אנחנו לא מתחבקות כמעט מבחינתי אני מתה לחבק אותה כל פעם אבל אני מרגישה שהיא ביטלה את המקום הזה וחבל לי , לא תמיד מילים יכולות להביע רגש, לפעמים החיבוק אומר ופורק הכל. לדעתי החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס ... פציינטית יש לי עצה בשבילך , כשאת הולכת מהפסיכולוגית תגשי אלייה תרכני ותתני לה נשיקה על הלחי ....
ענבר, לקראת הסוף כתבת את השורה המכרעת: "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס..." ה"קטע הזה" של כן/לא מגע בין מטפל למטופל נועד במקור להגן על שני הצדדים ממצבים לא נוחים, תביעות בגין הטרדה ו/או ניצול וגלישה מגבולות הטיפול. אם טיפול נמשך לאורך זמן, ויש אמון בין מטפל למטופל, אז יש מקום לשקול חיבוק בשעת הצורך (של המטופל, כמובן!). אני לא מנסה לקבור את הספונטניות, או להפוך את חדר הטיפולים לחדר ניתוחים סטרילי וקר, אבל יש מקום לדון - בתוך הטיפול - במשמעות של מגע כלשהו, מבחינת שני הצדדים.
ענבר שלום אני שמח לשמוע שמצאת פסיכולוגית וטיפול שעזרו והתאימו לך. המשפט אותו כתבת "החיבוק יעיל אלא אם הוא עלול להרוס" הוא בדיוק נקודת המפתח והגבול בין עזרה להרס אינו ברור מאליו. כל אחד מציב אותו במקום שנראה לו סביר ונכון לטיפול ולמטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
