גישה שונה במתן תרופות

בתי בת 18 אחרי התקף שני ומטופלת עם רספרידל ופקסט החליטה לחזור לרופא הקודם שטיפל בה אחרי ההתקף הראשון , לאחר שחלה התיצבות הפסיק הרופא את התרופות תוך כדי זה שהוא לא מעדכן אותנו לגבי סמנים אשר עלולים להביא להתקף נוסף. בנתיים טופלה בתי ע"י רופא אחר לאחר ההתקף השני. ביוזמתה של בתי נפגשנו עם הרופא הראשון ולאחר שקבלתי בפניו על הנזק הכבד שנגרם לבתי בגין ההתקף אשר לפי מידע רב שהצטבר יכול היה להימנע אולי אם היא הייתה נוטלת תרופות, תשובתו הייתה שגם היום היה נוהג באותה שיטה שהיא הפסקת התרופות כשאין צורך בהם והוא בכלל נגד תרופות ויותר להעמסת לחץ לשם נטילת מטלות גם לאנשים לאחר התקף, הגישה הידועה לפי חומר רב שקראתי היא לקיחת תרופות בצורה קבועה, רצוי להדגיש שמדובר ברופא בעל ביטחון עצמי רב ולפי דבריו מנהל מחלקה של נער בבית חולים, איך מוסברת סתירה זו בברכה יעקב

יעקב שלום קשה לי לענות לגבי החלטה מקצועית בסיטואציה מורכבת כל כך ללא היכרות. מה שברור שאם הרופא הוא פסיכיאטר בכיר הרי שעשה את מה שעשה מתוך מחשבה שזה מה שיעזור. לצערנו התחום התרופתי של בריאות הנפש צעיר יחסית ואין פרוטוקול חד משמעי כיצד צריך לנהוג בכל מצב. לתרופות יש את המחיר שלהן ולהפסקתן את המחיר שלו. תמיד צריך לשקול זה כנגד זה. לצערנו תמיד יודעים רק בדיעבד מה עבד ומה לא עבד. יש גם גישות שונות לגבי סוג הטיפול התרופתי ומתי צריך להפסיקו ומאחר ואין מדובר במדע מדוייק לא תמיד מה שמתכננים גם עובד. בכל מקרה, אם תרצה ייעוץ יותר ספציפי על תרופות אני מציע להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים מאחר ובפורום הזה הייעוץ הוא בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן