בכי

ניסן שלום, אני פונה אליך כדי להתייעץ.יש לי תאומים, בן ובת בני 4.5 שנים. בתי בכל הזדמנות פורקת את רצונותיה בבכי. היא עקשנית מאד ויודעת לעמוד ולבטא את עמדותיה. לדוגמא: היא זו שמחליטה מה היא לובשת, ואני לא יכולה להתערב. היא מחליטה לצאת ביום גשום לחוג עם בגד קצר ואני לא יכולה לדרוש ממנה להחליף כי אז מתפתחת סצינה איומה, היא פורצת בבכי היסטרי שנמשך מעל שעה, היא רודפת אחרי בכל הבית ומבקשת שאני אתיחס אליה . אני כל הזמן בפחד שמה היא תפרוץ בבכי וזאת בלי שום סיבה. [היא יכולה ליפול למצב הזה בשניה. כאשר התייעצתי ואמרתי שהילדה נכנסת למצוקה, היו שאמרו כי אני במצוקה, היא מצליחה להכניס אותי למצוקה, היא יודעת לעמוד על שלה. אני לא יודעת איך מתמודדים עם בכי זה, עם הסיצנות הארוכות. היא הביאה אותי ממש למצב שאני מפחדת שהיא תבכה. שקד

שקד שלום. בתאורך את חוזרת ומדגישה את הפחד שלך מפני ילדתך. הפחד הזה מניע, מכתיב ושולט ביחסים. אני שומעת את המצוקה שלך, אך גם חושבת על ביתך שכבר שבוייה בדפוס הזה של התקשורת- ושתיכן נעות במעגל סגור של בכי ופחד. אני חושבת גם על בנך- האח התאום, עליו לא כתבת כלום, ואני שואלת לגביו- האם הוא בתפקיד הטוב, המרצה, הלא בוכה לעולם? האם יוצא שהילדה היא "הרעה" והוא ה"טוב"? נשמע כאילו נוצר פיצול ביניהם. חשוב שלשניהם תהיינה כל האפשרויות. כל הקשת הרגשית: שבקשר עם ביתך תהיה גם הנאה ושמחה, ולעומת זאת שגם לבן יתאפשר לבכות, להיות עצוב, כועס וכד'. חשוב לדעת יותר עליהם בכדי לענות לך באופן מקיף ורציני, אבל מן המעט שכתבת ברור כי הקשר אינו פשוט וכי כדאי לנסות ולהזרים קצת אנרגיות חיוביות על פני הפחד המאפיין את היחסים כיום. אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול, אם לא עשיתם זאת עד כה. בטיפול יעזרו לך ולה לתקן את הקשר- כך שתחושו בטחון. מה דעתך? רוית.