בעיה ביני לבין עצמי

אני בת 17.5 . הבעיה שלי היא כזאת: אני מבקרת את עצמי יותר מדי פעמים, יותר מדי חזק. לכל אדם יש מנגנון בקורת על מעשיו, על דברים שאמר. אצלי הבקורת פשוט חוסמת אותי. כל פעולה אצלי נתקלת ב:"למה עשית את זה??? למה אמרת???"ץ אני מרבה לשחזר 'פאשלות' שלי מן העבר (אף הרחוק ביותר) ופשוט מתבשלת בבושה ויסורי מצפון. למה אני לא נותנת לעצמי צ'אנס לטעות? אני סך הכל בנאדם!!!

יעלוש, תופעה מוכרת, יודעה ומאד אופיינית לגיל ההתבגרות. את מרגישה שאת לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה וממש לא מושלמת. הרצון הזה ל"היות בסדר" וכמו כולם גורם לך להחמיר עם עצמך במקום לפתח ולבנות את הצדדים החיוביים ולהבליט את הדברים שאת טובה בהם. הרפי קצת ותני לעצמך קראדיט. כל פעם שתרגישי שהולכת לצאת לך נזיפה או גערה עצמית, תעצרי רגע ותחשבי הפוך, עשיתי היום כך וכך, אמרתי מה רציתי להגיד ואני בהחלט שלמה ומרוצה מעצמי. מספיק המבקרים החיצוניים שיש לך ויהיו לך לאורך כל החיים, אז תני לעצמך צ'אנס וחפשי את הטוב והמוצלח שבך - והעניקי לעצמך בזכות זה את כל הנקודות האפשריות. וחוץ מזה, תביטי קדימה ותניחי לעבר. אל תחפרי בעניינים שהיו ואינם. מה שהיה, היה. תמשיכי הלאה, תראי את המטרות והיעדים שאת רוצה ושואפת להגיע אליהן והם ידרבנו אותך. תפסיקי להיטפל לצדדים השוליים, נסי לראות את התמונה כולה. עשי לעצמך את החיים קצת יותר נוחים, קלים וזורמים.

יעלוש שלום הביקורת העצמית יכולה להגיע מגורמים רבים, פעמים רבות זה קשור לביטחון ודימוי עצמי. הכיוון שמיטל כותבת עליו אכן אפשרי במצבים רבים בהם אפשר להסביר לעצמך דברים וללמוד להפסיק את הדפוס. עם זאת, לפעמים השכנוע העצמי אינו עוזר ונדרש טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש העניין. על פי רוב יש צורך לגעת בתפיסת העצמי כי שם נמצא מקור הבושה שבכל צעד שאת נוקטת מתעורר לחיים ומציק לך. בברכה ד"ר אורן קפלן