שאלה

היי שאלה נוספת- אדם שנמצא כמה שנים בטיפול. לאורך כל הדרך הוא חש שמשהו לא מתחבר לו רגשית עם הפסיכלוג על אף שבמשך הזמן הדברים השתנו והוא כן שיתף הרבה יותר ובתחומים לא מעטים. עם זאת, קיימים כמה נושאים עליהם הוא מתקשה מאד לדבר עם הפסיכולוג , כל השנים הללו. הוא מרגיש שהתגובות מאכזבות אותו לפעמים ושמשהו, שוב, רגשית לא מסתדר לו. הוא לא יכול להגדיר בדיוק על מה מדובר. מן תחושה של "להיות עם (פסיכולוג) , להרגיש בלי". מדובר על אדם מאד מתמודד, שרגיל להתמודד לבד עם דברים ובעל כוחות רבים. עם זאת, לדעתי, עושה הרושם שלא מדובר פה על הקושי לשתף. שאלתי- האם על אדם כזה לעזוב את הטיפול אחרי כמה שנים טובות שלו שם (למרות התחושה הזו שעלתה מדי פעם והוא התעלם ממנה שוב ושוב) ? החשש שלו הוא שהוא זה שאשם. שהוא חושש מתגובות (אולי) של הפסיכלוג וזה מה שגורם לו למחשבות הללו עליו, לתחושות הללו. מצד שני, הוא לא בטוח בכך. האדם העלה את הנושא בטיפול מספר פעמים , אך לא מצא שינוי גדול מדי ומתי שכן , הוא חש שזה מאולץ ולמטפל אין כנראה את היכולת והוא שוב מאכזב אותו. המטפל למשל, אמר לו- תלמד אותי מה אתה צריך, אך מצד שני, לדעתו של האדם מדובר פה על מגבלה של הפסיכולוג לשאול, לבדוק, להביע רגשות שהוא כל כך זקוק להם, מצפה להם והוא לא מעוניין ל"אלץ" אותו להגיב . הוא גם לא יודע אם ניתן. מה אתה חושב? האם עליו לעזוב או להמשיך ולהעביר את החולשה הזאת של המטפל שכה עזר לו בעבר אך בנושאים אלו פשוט קשה לו איתו שם?

ולגבי שאלתי הקודמת מלפני כמה ימים- תודה על התשובה אך אני רוצה לציין כי כאשר דיברתי על דיכאון אורגני- הכוונה שלי הייתה דיכאון. פשוטו כמשמעו. וכידוע לך, דיכאון כן ניתן לאבחן(לפעמים אף רצוי). יום טוב לך

דיכאון בהחלט אפשר לאבחן ואם יש סימפטומים שכאלה חשוב מאוד לאבחן ולטפל http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

הלוחמת שלום העובדה שאדם נשאר בטיפול שנים רבות מעידה שהטיפול בכל זאת תרם או/ו שבאמת יש קושי חזק להיפרד. במצב כזה הפרידה איננה דבר כל כך פשוט. כמו כן יתכן שההתלבטות שמתרחשת בטיפול מתרחשת גם בצורה כזו או אחרת מחוץ לחדר הטיפולים ומייצגת את הבעיה בגלל מתקיים הטיפול. בחרת לציין שאותו אדם מתמודד לבד וכדאי לבדוק האם תכונה זו לא משתלבת עם הבעיה, כנראה שאת סבורה שבמידה מסוימת כן. בסופו של דבר צריךלהעריך את מידת התועלת שהטיפול נותן למרות הקשיים והאם טיפול אחר עשוי לתרום יותר. אין כאן המלצה חד משמעית אלא תחושה מאוד אישית של המטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי האדם אכן מתלבט לגבי קשרים גם מחוץ למסגרת הטיפולית. מי מתאים לו, מה מתאים לו. הוא לומד להכיר את עצמו ואת צרכיו. אבל לגבי התחושה שלך שייתכן וזה קושי בפרידה ממטפל אם הוא שם כל כך הרבה זמן ולא טוב לו והוא נשאר- זו תחושה שמלווה את המטופל מת-ח-י-ל-ת הטיפול. זה מה שעושה את העניין כל כך לא ברור. באמת אחת מההשערות היא שבגלל הנטייה של האדם להתמודד לבד הוא מתקשה לשתף אבל מצד שני עושה הרושם כי התחושה של חוסר הזרימה הרגשית נשאר כפי שהוא בטיפול עם המטפל בשיחות למרות שיש נושאים שדובר עליהם. אני באמת חושבת כמוך, שאולי באמת הוא צריך לקחת הימור ולנסות מטפל אחר למרות שבאמת קשה לדעת אם המטפל הוא הבעייה , אם הקשר ביניהם הוא הבעייה ולא , מה שייתכן גם כן, הקשיים של האדם עצמו. תודה..