חווושבתתת

היי אני נועה בת 17 וחצי מתל אביב ילדה שקטה ונחמד לא עושה שום דבר רע, עכשיו אני עומדת לסיים את י"ב הכרתי היום מישהו, וכל הזמן אני חושבת על איך החיים שלי ייראו עם חבר, כי אני כל הזמן עושה ספורט כי אני מנסה לעזור לחילוף חומרים שלי להשתנות כי הייתי פעם הפרעת אכילה הייתה לי פעם היום אני וזה רחוק פשוט החילוף החומרים נדפק, פעם מישהו רצה אותי גם כן אבל אני לא יודעת......... (מה יש לי? מישהו רצה אותי ולא רציתי אותו כי הוא היה תינוקי, וקצת רדוד ומפגר) אחר כך לא היה לי חבר ואז רציתי מישהו שיהיה ממש חכם כזה (בגלל שההוא היה ממש לא) והנה הוא ממש חכם עד כדי כך שזה אפילו מפריעה לי קצת הרבה הוא אומר לי כמה שהוא אוהב ללמוד וללכת לקונצרטים חחח חברה שלי עושה לי איזה פלצן חחחחחחחח אבל אמא שלי אמרה לי והיא צודקת כל מי שתכירי יהי בו איזה חיסרון אז כל פעם שמישהו ירצה אותך ישר תחשבי מה הוא. אין בן אדם מושלם וזה נכון, לא יודעת הוא חכם כזה מדבר גם בעברית יפה כזאתי הוא אוהב את זה ככה הוא אמר קצת הפריעה לי שהוא חיבק אותי היום כל הזמן פעם ראשונה שהוא ראה אות אבל דיברתי איתו על זה, והוא אמר שהוא מצטער שהוא לא ידע שזה מפריעה לי ופעם הבאה זה לא יהיה, עכשיו התחלתי לחשוב מה יגידו כל מיני ילדים בשיכבה בכיתה שיידעו שיש לי חבר, אני הילדה השקטה חבר? מה תגיד המאממנת כושר שהיא רואה אותי בתור הילדונת של המכון כולם שם נורא מסביבי למה אני בעצם כל כך מפחדת מכל זה? \= זה הקטע אצלי שאני כל הזמן חושבת ):

נו אז מה שאת שקטה ואת מתעמלת אז אסור שיהיה לך חבר ? לדעתי זה דבר טיבעי שיהיה לך חבר מה רע בזה להיפך תיהני ותבלי אם חבר זה הגיל לעשות חיים ולבלות בהצלחה

ודרך אגב זה נורמלי שפסלת מישהו כי הוא נראה לך ילדותי את לא חייבת לצאת אם כל מישהו שרוצה אותך זה טוב שאת יודעת מה את רוצה ומחפשת בבן אדם לדעתי את בחורה נורא בוגרת וגם אני שאני בת 24 לא יוצאת אם כל אחד אלא רק אם מי שנראה לי באמת

נועה שלום לכאורה הבעיה היא בנושאים מסויימים שעליהם את חושבת, למשל בנושא הבחורים, אבל למעשה הנושאים הללו חולפים ומשתנים והמחשבות נשארות. הנטייה למחשבות טורדניות יכולה לבוא מכל מיני מקומות, חלקם קשורים להפרעת האכילה שהיתה לך שגם היא בסופו של דבר רק סימפטום חיצוני לסיפור פנימי שלך עם עצמך. נשמע לי שאת לא רק חושבת אלא גם מאוד מתלבטת על דברים בחיים, על איך תופסים אותך מבחוץ, מי את באמת וכיצד את רוצה להיות בהמשך. אני מעריך שהדברים ימשיכו להטריד אותך גם הלאה כי זו הנטייה הטבעית שלך בשנים האחרונות, ולכן כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי שבו תוכלי לעשות קצת סדר במחשבות ולנתב אותם למקומות חיוביים. בברכה ד"ר אורן קפלן

קודם כל לטלי : את צודקת הרבה אמרו לי את זה): ולאורן - יש רק בעיה אחת ההורים שלי נגד פסיכולוג רק עוד שנה אני יוכל ללכת שאני היהי בת 18 , אני מפחדת אבל שזה נכון מה שהם אומרים ושהם באמת יביאו לי יותר צרות לחייפ, למשל חברה שלי בגלל ביטחון עצמי נמוך הלכה לפסיכולגית היא שם כבר הרבה זמן והביטחון נשאר אותו ביטחון, ופתעום היא השתתנה לרעה היא כועסת על כל מיני דברים כאילו יש פתעום יותר צרות, וזה ידוע בדרך כלל לא? כאילו מה הפסיכלולוג יכול לומר לי?