בעיה דחופה

שלום רב. יש לי בעיה חמורה בקשרים עם בנים שנובעת מבכלל, התנהלותי הקלוקלת בקשרים עם אנשים. לאחרונה כשהתחלתי לצאת עם בנים (אני דתיה..) הבנתי זאת. קשה לי להפגין חום, לשתף,לבקש דברים, לזרום וכו'.. בקשר האחרון שכלל מס' דייטים בכלל לא יזמתי, ולא הראיתי חיבה אלא אדישות. לא התקשרתי וקצת התחמקתי מטלפונים. זה בגלל שקשה לי להפתח בפני מישהו זר, ולהראות קביעות וקשה לי להתאמץ בזה אפילו, מפני שיש לי עולם פנימי ענקי ואני רגילה להיות לבד. גם כשאני עם האנשים הקרובים אליי. בגלל חוסר נסיון שמלווה בחוסר בטחון, וכן בעיית הקשרים שלי, ממש קשה לי להפתח בהדרגה למישהו ולגרום לו להרגיש שהוא רוצה להמשיך איתי. בפרט להביע רגשות ולספר חוויות. אני קצת אובדת עצות, כי זה באמת מטריד. ממש תודה, ושבוע טוב:)

גילי שלום רב! שאלה אחת מאוד עקרונית יש לי אלייך האם יש כימיה בינך לבין הדייט שלך? יתכן ואין כזו אז הבעיה היא לא בחוסר הפתיחות והביטחון שלך אני מבטיח לך לכשתיפגשי את האחד שיצליח להוציא ממך או לגרות את העולם הפנימי שלך הדברים יראו אחרת לגמרי כל עוד יהיו אלה מיפגשים חסרי עיניין שנועדו להשלים את החסר לא נראה לי שבמצבים כאלה תוכלי להפתח ולזרום, על כל פנים אני מאחל לך הצלחה רבה וממליץ לך לא למהר בחשיפת העולם הפנימי כי זה הדבר היחיד בחיים ששייך רק לך.

העניין הוא שקשה לי לדעת אם זה בגללו (שפשוט לא נמשכתי) לא נתתי לעצמי להפתח, או בגללי כי פשוט לא נתתי צאנס. היה כיף בפגישות, וממש לא רציתי לחזור הביתה, אבל זה גם לא שהתגעגעתי אח"כ והרגשתי צורך להתקשר אליו, או ליזום. היה לנו המון על מה לדבר, אבל השיחה תמיד נשארה רציונאלית, ובצורה כזו, כשהדייט שלך הוא יעד רק לשיחות על דעות, פוליטיקה וכו' אי אפשר לבנות רגש. אבל אותי מייאשת, העובדה שבאמת היה בסדר, וגם את זה הצלחתי לפספס. זה מראה על גישה גרועה אצלי. הרי בדייטים אמורים לאט לאט להפתח בהדרגה לבנאדם, ואתה אמור להחשף יותר, ולבוא במטרה להכיר יותר, ואני כל פעם באתי אותו דבר...

גילי שלום יש הרבה סיבות אפשריות למה שקורה לך. יתכן שבאמת לא מצאת עדיין את הבחורה ש"יעשה לך את זה" והקרירות נבעה מחוסר עניין. עם זאת, לפי מה שאת מתארת זה לא הענין העיקרי. אם את מרגישה אדישות, התחמקות וחוסר הבעה רגשית כנראה שזו בכל זאת לפחות גם תגובה שלך למשהו שקורה לך בפנים. מהו הדבר שגורם? זה יכול להיות למשל חרדה. מכך שידחו אותך, מכך שתתקרבי ואולי תפגעי, ומעוד אין סוף אפשרויות נוספות. זו יכולה להיות נטייה אישיותית שלך להתבודד וקשה לשנות הרגלים באופן מהיר. זה יכול להיות החשש מהבלתי מוכר. אני מתאר לעצמי שאפשר לחשוב על עוד סיבות. מאחר ואת חשה אובדת עצות כדאי להיעזר במפגש עם פסיכולוג או פסיכולוגית כדי לברר יותר לעומק מה בעצם קורה ואיך מתמודדים עם המצב שנוצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לד"ר, ולריי ולפומבה על התגובות:) הענין הוא, שאני באמת לא מרגישה צורך ללכת לשום איש מקצוע בנושא. סה"כ יצאתי עם שני בחורים שונים לדייטים, אז זה לא קנה מידה כזה גדול..... אבל משום מה נראה לי שסתם, קשה לי ליצור קשרים, ולהתקרב לאנשים. בחיים לא היה לי קשר עם בחור חוץ מהיי וביי....גם בלימודים יש קשרים ענייניים או של צחוקים אבל לא מעבר לשעות הלימוד. זה כאילו אין לי בעיה לנהל עם בחור בדייט שיחה רציונאלית על פוליטיקה וכו', ויש לי המון דעות וערכים שאותם אני מבטאת בנחרצות, העניין הוא כשזה מגיע למעבר. לשפת גוף, למילים, להבעות, מחוות- לאיך משתפים בחוויות ואיך נפתחים. נראה לי שהתקשיתי להביע רגשות כל כך איתו , שלמרות שתכננתי לדבר איתו ולשתף אותו בכך שאני לא מרגישה כלפיו כלום, בסוף מרב פחד, בטלפון- פשוט נטשתי את התכנון המקורי של לשתף אותו, ופשוט חתכתי, חד וחלק. ריי- אני מאמינה שכשיהיה זה האחד אני אוכל לאהוב בחזרה, כמו שטענת. אבל עדיין, אני חושבת שגם אם אוהב מישהו, אני ממש אתקשה. איך לומדים כאלו דברים?!