יחסי מין

אני אישה בגיל ה30 המוקדמות , נשואה באושר כבר שנתיים , ובעלי הוא הגבר השני בחיי , לפניו הייתי עם אחד לתקופה קצרה ומאז ועד היום רק עם בעלי (יותר מ 5 שנים) , בגלל ניסיוני הדל התעורר בי יצר הסקרנות ובאחד הטיולים לחו"ל היה לי סטוץ עם גבר אחר , שהיה בעל איבר מין גדול מאוד, נהנתי להיות איתו ועל כן בילינו מספר ימים ביחד , כשחזרתי לארץ לא יכולתי לספר לבעלי על החוויה המינית שעברתי מכוון שלבעלי יש איבר שהוא גאה בו אבל קטן(פחות מ 10 ס"מ) . אני יודעת שהגודל לא משנה , אבל החוויה היתה מסעירה ועוררה בי גירוי לעוד .וגם בארץ חוותי חוויה דומה עם גדול מידות . היחסים הזוגיים שלי ושל בעלי טובים ואני מגיעה לסיפוק מיני כמעט כל פעם . הוא אוהב ומפנק . אני חוששת לספר לו כי אני אפגע באגו הגברי שלו ואף יגרום לו למשבר כפול אחד הזוגיות ושתיים האיבר . ( אציין כי היו לו רגשות נחיתות בהתחלה לפני שנים ) . בעייתי היא שקשה לי לחיות בשקר מתמשך מבחינה זוגית , ומאידך קשה לי לשקר לבעלי ששלו הכי גדול והכי יפה שראיתי ( הוא מבקש ממני לפעמים ). הלכתי לטיפול פסיכולוגי חד פעמי בעניין אולם התבישתי במעשיי ולא יכולתי להתבטא ולספר את הכל . שאלתי על כן כפולה אחד - לנושא הסקרנות והיצר /הדחף , שתיים - לגבי ההרס המשפחתי שיגרם כתוצאה מכך

מיכל יקרה, לכאורה, השאלה שלך נוגעת בעניינים מוסרים. ההחלטה האם לספר לבעלך על הבגידה באמונו אינה קלה. מצד אחד קשה לך לחיות בשקר מתמשך, הפוגע בתקשורת ואף עשוי להתגלות באחד הימים. ומצד שני, אם תחליטי לספר לבעלך על מעשייך קיים חשש מוצדק לפגיעה קשה בקשר שביניכם, עד לכדי פרידה. אינני יכול להסיר מעליך את האחריות, ולהמליץ לך כיצד לנהוג. לכל בחירה שלך צפוי מחיר לא קל. עם זאת, מאחורי השאלה שלך מסתתרת אולי גם שאלה אחרת. את כותבת שאת נשואה באושר, ומצד שני יש בך סקרנות ודחף לקשרים מיניים עם גברים אחרים. אינני יודע אם ממדי איבר המין של בעלך הם הגורם לכך, או שאולי את מוטרדת גם מהיבטים אחרים של הקשר הזוגי. קשה לברר שאלות כאלו בפגישה חד-פעמית עם פסיכולוג, ואולי אם תפני לבקשת עזרה מקצועית ותעלי את הנושאים המטרידים אותך, כפי שהצגת אותם כאן, תוכלי לארגן מחדש את מחשבותיך ולהבין טוב יותר את מניעייך. המצב שבו את נמצאת אינו קל ואינו פשוט, וקו הגבול דק ומסוכן. פנייה לאיש מקצוע תסייע לך לקחת אחריות על מצבך ולא להיקלע למצבים שבהם תאבדי את השליטה. בברכה, דרור גרין

נראה לי שאיבדה שליטה כבר.

מתחיל לשעמם ורוצים הרפתקאות חדשות וכו את לא לבד בהרגשתך זו למעשה הרוב נמצאים באותה הסירה הנה לינק לדיון קצרhttp://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3399107&msg_id=3399107

מיכל שלום מעבר להערות שכבר קיבלת הייתי מציע לך לנסות ולהמשיך את התהליך אותו התחלת בטיפול הפסיכולוגי. זה טבעי שבפגישה ראשונה יהיה לך קשה להציג נושאים מביכים כמו מין אבל בעיני זו הדרך הנכונה, בין אם בטיפול אישי או בטיפול זוגי. מה שאת מתארת הוא ברמה ההתנהגותית "בגידה בבעלך", ועל כך קשה לך כמובן וזה מכניס אותך לקונפליקטים. אבל מה המשמעות של ההתנהגות הזו מבחינה רגשית עבורך? מה המשמעות מבחינת מערכת היחסים שלך עם בעלך - לא ברמה המקומית, אלא ברמה של איך ראית אותו בעבר, מה חסר לך בקשר איתו, או מה חסר לך בכלל, בלי קשר רק ליחסים עם בעלך. סקרנות/יצר/דחף כפי שאת מציינת אותם הם דברים טבעיים וצצים כל הזמן. בד"כ יש גורמים אישיים שמנתבים את ההתנהגות בפועל לגביהם. הרצון לספר לבעלך מגיע כמובן מרגשי האשם שאת מרגישה. אולם מה יקרה אם תספרי לו? סביר להניח שיהיה קונפליקט, ואת זה את יודעת, אבל מה המטרה של זה? אולי את מביעה משאלה שאם תספרי לו הוא יבין מה מציק או חסר לך ויוכל גם לתקן את זה. הבעיה שלא תמיד ניתן לעשות שינוי ברמה הרגשית ע"י פעולה חיצונית (במקרה הזה לספר). אני סבור שעדיין מוקדם לספר לו את כל הסיפור. כדאי קודם שתביני יותר לעומק מה משמעות הדברים הללו עבורך, מה משמעות שיתופו, ורק אחרי זה תוכלי להחליט כיצד לנהוג מתוך מקום של הבנה ולא מתוך רגשי אשמה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שבת-שלום, אני חייב לציין לשבח את דעתך לגבי המקרה של מיכל, אני מקווה שמיכל הבינה את הרעיון הכללי או את הרעיונות הכלליים בקו מחשבה שלך. ואם לא הייתי מציע לה לפרוש את הרעיונות האלה בפגישות. בהצלחה מיכל, תודה אורן, יוני לביא.