שלום שלום

אני מטופל מזה כשנתיים אצל פסיכולוגית. הסיבה שהגעתי לטיפול נעוצה בהתרדרות(שקרתה לפני שניתיים) בחיי האישיים שכללה את כל האספקטים:לימודים, חברתית,אישית וכו'. עקב הטיפול חל שינוי עצום בחיי, מצבי החרדה והרוגז פחתו בצורה ניכרת,הבטחון העצמי שלי התייצב, אני בוחר החלטות נכונות ולוקח עליהם אחריות וגם חיי החברה השתפרו ללא היכר. העיה היא שעם כל זה סימפטום אחד לא השתנה וזה המצבים הדיסוציטיביים,שהיו אז וגם כיום. אני בפוטנציאל לא אדם סגור(אניבן 27 כיום) אבל בנסיבות החיים העדפתי להיות לבד מאשר עם אנשים. גם היום לא תמיד אני מרגיש בנח עם אנשים במיוחד חדשים אולם לא במצב כזה שגורם לי לחרדה של ממש. אולם לעיתים כפי שאמרתי מופיעים המצבים הדיסוציטיביים שמשבשים לי את החיים בכל האספקטים כי אז אני מרגיש כאילו שאני אדם ללא רגשות.. השאלה, מה עושים? האם אתה ממליץ לפנות לתחום הפסיכיאטריה\ ? אני חושב שאת שהטיפול הפסיכולוגי הוא קרוב למיצוי מלא כי חל שיפור ואני לא חושב שליותר מזה ניתן להגיע, השאלה איך אתה רואה את פתרון הבעיה הדיסוציטיבית???

יוני שלום אחרי שנתיים של טיפול טוב את השאלות הללו מתבקש שתעלה בטיפול ותתמודד איתם שם. הבעיה הדיסוציאטיבית כפי שאתה מתאר לא לגמרי ברורה לי, אבל אני מתאר לעצמי שאתה יודע במה מדובר. מצבים דיסוציאטיביים הם בעיה שלעיתים לוקח שנים לשנותם ויתכן שהשנתיים בהם היית בטיפול אינן מספיקות. שילוב תרופות בטיפול עשוי להיות יעיל במצבים רבים וכדאי להתייעץ גם על כך עם המטפל. בשורה התחתונה, אני מציע לא להפעיל ניתוקים בהקשר של הטיפול ולרכז את ההתלבטות בחדר הטיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן