אובדת עצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא משנה מה תמיד אני מוצאת את עצמי בחיפוש בילתי פוסק אחר אהבה. מעולם לא חויתי אהבה אמיתית מבן זוג, אהבה רומנטית. העיסוק בנושא הוא אובססיבי, וכל פעם שאני מכירה בחור שמושך את ליבי, אני מתמלאת ציפיות ותיקוות, ולא מפסיקה לחשוב שאולי הנה, זה האחד, ומצאתי את חציי השני. אני חייבת לציין שזה לא קורה עם כל בחור- ההיפך, אני מתאהבת בטיפוסים מסיומים שאני מוצאת יחודיים, ומושכים ויזואלית. כמו כן אינני מבטאת את התלות הנפשית שלי בבחור לעולם, אינני לוחצת או נידבקת, אני פשוט בשלב מסוים גורמת לו לא להתעניין, לא בכוונה כמובן. כרגע אני בקשר עם בחור מקסים שאני מעונינת בו, והוא מביע התענינות בי. אני לא רוצה לאבד את הקשר היפה שיש לנו ואני פוחדת שהוא יאבד עניין או ימצא בחורה חדשה מכיוון שאין לנו בילעדיות. כמו כן אני מוצאת את עצמי דוחה מבחינה גופנית ונמנעת מלהיפגש איתו, למרות שהוא ראה אותי וכן רוצה להיפגש איתי. אני מפחדת להישאב שוב לחוויה הכואבת הזאת, של חוסר אהבה, ואני כבר מרגישה שכל עולמי סובב סביבו. כן יש מסביבי אנשים אנשים שאוהבים אותי, ואני משערת שלא גדלתי 'מקופחת ריגשית' אולם מעולם הבחור שרציתי לא השיב לי אהבה רומנטית. הדבר מדכא אותי, דוחף אותי למחשבות אובדניות, לחוסר אכילה ולאכילת יתר. אני מפחדת שמצבי לא ישתנה, ואחייה לעד עם אותה תחושת ריקנות וסבל תהומי. אני רוצה לאהוב, ולהיות נאהבת בחזרה, ואני חושבת שאולי פשוט לא נועדתי לכך. אני אובדת עצות.
שלום לך צופן יש ביטוי כזה "כגודל הצפיה גודל האכזבה" ומה שאני רוצה להגיד זה שלא כדאי לפתח יותר מדי צפיות ותקוות לגבי קשר מסוים, צריך לזרום איתו. כשאת מתחילה קשר, לרוב הכל יפה בהתחלה כי זה עוד לפני שמתחילים להכיר ממש אחד את השני אבל אחרי זמן מה כשמתחילים להכיר יותר מתחילים גם לראות ירידות בקשר. כל קשר מורכב מעליות וירידות. אז צריך גם להתמודד עם הירידות אך כל אחד מנסה להתמודד עם מה שהוא חושב שהוא מוכן לו כי אם מדובר בדברים שאת לא יכולה להתמודד עימם ואת לא מוכנה להתפשר על הדברים האלה, צריך לסיים את הקשר. זה מה שאני עושה בקשרים ואני רואה שזה עובד. אני מתחילה לצאת עם בחור ואני כן רוצה שזה יילך טוב אך אני תמיד לוקחת בחשבון שהכל יכול לקרות ולכן אני לא מתחילה לפתח תקוות יותר מדי אלא פשוט זורמת עם הקשר לכן כשאני מגיעה לנקודת משבר בקשר אני משתדלת שלא לקחת את זה קשה, אולי כן מתאכזבת, אבל מן הרגשה שאני מוכנה להכל. ולכן מתוך גישה זו אני מוכנה גם להתמודד עם ירידות כי אני לא על הקרשים. דבר שני מה שרציתי להגיד לך הוא שכנראה שיש לך דימוי עצמי נמוך ואין לך כ"כ בטחון עצמי. את לא מעריכה את עצמך וחושבת שאת דוחה מבחינה גופנית וגם אומרת שאחרים לא רואים אותך ככה. אך משתמע מדבריך שזה מאוד מפריע לך בחיים ובטח כשאת מגיעה למצב של מחשבות אובדניות, אי אכילה או אכילת יתר. אני הייתי מציעה לך לפנות טיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על כל הנושאים האלה. חבל שהזמן יעבור ואת תסבלי. אני יכולה להגיד לך מנסיון, כשהיה לי בטחון עצמי נמוך והייתי באותו זמן בקשר עם מישהו זה היה מאוד קשה כי במצב כזה את גם הופכת את הבן זוג לאליל שזה ממש לא בריא לעשות דבר כזה ואת גם לא מצליחה לתפקד ולהשקיע בקשר כי את לא אוהבת את עצמך וברגע שיש לך חוסר שביעות רצון מעצמך זה מוקרן החוצה ולכן האנשים שאת יוצאת, עם הזמן נסוגים. חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך משדרים עייפות וגורמים לקשר לאט לאט להסתיים. בנוסף לכך, הבחור שאת יוצאת איתו יכול לפרש את ההימנעויות שלך כדחיה שלך אותו הרי הוא לא יודע מה עובר עליך אז הוא חושב שאת לא מעוניינת בקשר. קשר דורש השקעה ואם את לא שלמה עם עצמך ( לפחות ברמה סבירה ), הדבר יוביל לבעיות רבות בקשרים. אז אני מציע לך לטפל בעצמך קודם כל. בהצלחה ואל תחכי שיקרו נסים. לכי לאיש מקצועי כדי לפתור את הסוגיות שלך. אני בטוחה שבטיפול תמצאי בעצמך דברים טובים שלא חשבת עליהם
נטלי- תודה רבה על העצות והקדשת המחשבה. רק לידיעתך, אני כן בטיפול, ואני בטוחה שהבושה שלי לעולם לא תיפסק. אני יודעת שהמקום הנכון להתחיל בו הוא הראש, אך המצב אבוד, ולעולם לא אוכל לקבל את עצמי כפי שאני, ללא התניות. בכל מקרה אני מעריכה את עמדתך ומאחלת לך כל טוב. צופן