אבא שלי שונא אותי

היום בארוחת הצהריים המדריכה שלי ניגשה אליי והגישה לי מכתב שקיבלתי. הייתי מאושרת כי חשבתי שזה מכתב מאמא שלי שגרה בארצות הברית ושאותה לא ראיתי 11 שנים, אך האושר שלי נמשך לא יותר משבריר שניה. גיליתי שהמכתב הוא מאבא שלי. המכתב קצת ארוך אבל אני מעתיקה אותו לכאן כדי שתגידו לי איך הייתם מרגישים ומה הייתם עושים אם הייתם מקבלים מכתב כזה. והנה המכתב: לחביבה בתי היקרה מאוד. אני מאוד מצטער על מה שקרה במוצאי שבת, על המילים הקשות שאמר לך אברהם ברוב טיפשותו מתוך שהוא קרא את המכתב שהגיע. לא היתה לו זכות לומר זאת. בכל אופן הויכוחים שלכם נורא מרגיזים אותי ולכן אני לא מתערב וזאת לפי העצות שקיבלתי מהביקורים של הקוצי מוצי בבת ים. נורא כואב לי שבתור משפחה אשר רבים קינאו בנו על הקושי של החיים וההתמודדות עם כל מה שכרוך בכך. לי לא היה קל בכלל בכל ה-12 שנים הללו וגם קודם לכן לאחר שאמא שלך גילתה את פרצופה האמיתי לאחר מספר חודשים. אני ניסיתי לתקן אבל נכשלתי, אני מודה ולא מתבייש. אבל כאשר החלטתי לגדל חמישה ילדים לבד זאת היתה החלטה קשה, בעיני רבים זו היתה משימה בלתי אפשרית עבורי. אבל העדפתי לסבול את כל הקשיים הכרוכים בכך רק בכדי שיהיה לכם טוב. ניסיתי אבל נכשלתי, אני מודה. אבל לא ציפיתי לכל מה שקורה בזמן האחרון. כל מילה טובה שלי הופכת לפוצי מוצי וכל ההתנהגות שלך מאז אותו יום ארור שבאתי בשמחה להוציא אותך והבשורה שאמרת לי עד היום תקועים עמוק בליבי. כמובן שהתוספת האחרונה של אברהם לא משפרת את בריאותי והמועקה שאני נמצא בה. במסיבה של מלכה את היית כל כך יפה, רציתי לחבק אותך ולהצטלם איתך אבל המחסום הוא ממשי כל כך שלא יכלתי. אנחנו כנראה משפחה בפירוק. עוד יהיו ימים שכל אחד יצטער על התרומה שלו בפירוק. אני לא סולח לאף אחד שהוא כפוי טובה כלפיי. ציפיתי לאושר ונחת כאשר תגדלו אבל כנראה שהציפיות שלי היו מוגזמות. מה בסך הכל עשיתי לכם?! כנראה רק רע. ברגע זה אני מיואש אבל יש לי עדיין תקווה שהכל יסתדר לטובה ואני אוכל לשמוח איתכם ביום נישואיכם. זאת היתה השאיפה שלי. אם זה לא יקרה אז עד יום מותי אני אצטער שבאתי לעולם. אני יודע שקשה לעזוב אדם שחושבים שאוהבים, אבל גם לעזוב משפחה אפילו גרועה כמונו זה בטח לא קל. אני יודע שאת חושבת שכולם שונאים אותך אבל זה ממש לא נכון. הם שונאים את מעשייך ואיך שאת מתייחסת אליהם כאל משרתים. כך הם מרגישים, בכל אופן מנוצלים. קשה לאהוב את מי שאוהב רק את עצמו. היום אני מודה שטעיתי שלא שמעתי לעצת הרשויות למסור אתכם לאימוץ או משפחה אומנת, אני רואה שבטח חלק מכם היו מאושרים יותר. אני מצטער על כל הסבל שגרמתי לכם בזה שגידלתי אתכם לבד והתעללתי בכם. אולי הייתם יותר מוצלחים ומאושרים במקום אחר, אבל לפחות ישנם ילדים בבית הזה ששמחים שאני גידלתי אותם והם גאים בי וזה מה שמשאיר אותי בחיים. אני מקווה שאני לא פגעתי בך במכתב הזה, בכל אופן כוונתי היתה לומר לך חלק מהרגשות שלי כלפי כל המצב וקצת חומר למחשבה. שיהיה לך יום נעים וטוב, ושתהיי מאושרת גם אם לנו יהיה עצוב. האבא הרע. עכשיו יש כמה הסברים לדברים שמן הסתם לא הבנתם: 1. אברהם זה אח שלי, בן 16 שנמאס לו ללמוד אז הוא רוצה להישאר בבית כשברור שככה הוא רק ייצא פושטק. במוצאי שבת הוא אמר לי שכשאני שומעת מוסיקה בבית ואוכלת בבית זה גניבה כי אבא שלי כבר לא מקבל עליי קצבת ילדים. אחר כך ברחתי מהבית לשלוש שעות. 2.היום הארור הוא היום שבו הוא בא לקחת אותי מיהודה אברבנאל- הבית חולים לחולי נפש בבת ים. ואז אמרתי לאבא שלי (הוא אדם חרדי...) שאני יוצאת עם בחור חילוני ושאני הולכת אליו לשבת. מאז אני נמצאת אצלו כל הזדמנות שיש לנו. 3.מלכה זו אחותי בת השתים עשרה והמסיבה המדוברת היא מסיבת הבת מצווה שלה שחגגנו לפני כמעט שבוע. 4.האנשים ששונאים את ההתנהגות שלי ואת זה שאני מנצלת אותם זה אחים שלי. הניצול זה שאני לא יכולה ללכת למטבח כשאבא שלי שם אז לפעמים אני שולחת אחד מהם להביא לי כוס מים או משהו קטן לאכול. ניצול. 5.ההתעללות היא בעצם כל מכות הרצח שהוא נתן לי ולאח שלי בעיקר. אני אישית למדתי מזה שמי שחוטף מכות מתמרד, ומי שלא- נשאר ילד טוב. זהו. מצטערת אם הטרחתי אתכם בקריאה. שיילך לעזאזל ושימות היום אמן!

שלום חביבה מהפניה שלך אפשר להבין שאת במצוקה גדולה, וחייך בבית לא היו קלים. כנראה שבני משפחתך גם הם במצוקה כמו שלך, ובעיקר אביך, וכולכם נאבקים במציאת אוויר לנשימה, אבל "צפוף מאוד ואין אוויר". מהמכתב התרשמתי שאביך מאוד אוהב אותך אך לא בדרך שמקובלת עליך. אולי גם את אוהבת אותו ולא בדרך שנראית לאביך? אני חושבת שקשה לך בבית וקשה לך אם עצמך. האם את נעזרת באנשי מקצוע? בת כמה את? מדוע אינך מתחברת לאימך? מאוד קשה לגדול בבית שיש בו רק גברים...

למויה היא בסה"כ בת 18 לחביבה היקרה אל תלכי מלחמות עם העולם תנסי לקחת מאנשים את הדברים הטובים לך שזה אומר אם אומרים לך דברים טובים אז תיקחי אותם לתשומת ליבך לכך שאנשים איכפת להם ממך. לגבי המשפחה שלך והיחסים עם אביך אז לי ניראה קודם כל שמאוד איכפת לו כי אנשים שכותבים מכתבים הם כותבים אותם מהלב וזה שהוא אומר שבמשפחה אומנת יכולת להצליח אולי כי הוא מרגיש שהוא לא נתן לכם מספיק וגם לא יכול לתת יותר ממה שיש לו וחושב שאנשים אחרים כן היו יכולים לתת לכם. לפי דעתי תנסי לדבר איתו שיחה שרק את והוא נמצאים או שתכתבי לו מכתב ותרשמי לו את כל הדברים שאת באמת מרגישה אבל לא מכתב עם קללות או דברים מגעילים אלא את הרגשות האמיתיים שלך זה יכול לעזור לך. זה כמו בפרוסמת של המרק משפחה לא בוחרים וזה מה שיש ורק שתדעי משפחה תמיד תהיה בשבילך בכל צרה שלא תהיא בה. אני מציעה לך להסתכל קדימה לעתיד ללמוד טוב, לשאוף לנסות להיות אופטימית להבין שככל שתחשבי חיובי רק ככה תצליחי בחיים. למה היית באברבנל? סתם אם מותר לדעת לא שחלילה אני מנסה לחטט לך בחיים. אם יש בפנימיה שלך פסיכולוגית, יועצת או מישהי שהיא חברה טובה אז תלכי אליה תמיד שאת מרגישה רע וצורך לדבר. ככל שתדברי ותוציאי מהלב את הדברים שמפריעים לך יהיה לך יותר קל. צריך רק לבקש עזרה ואנשים תמיד ישמחו לעזור לך, תסתכלי כאן בפורום כולנו אוהבים אותך ומאוד איכפת לנו ממך. ואת לא צריכה לחכות שכאן יחפשו אותך אלא תכנסי ותכתבי לנו סתם מה שבא לך ביי

אני באמת אוהבת את אבא שלי בצורה שהוא לא מבין ולא מקבל. אבל לרגע אחד אני לא מרגישה שהוא אוהב אותי. זה לא אומר שהוא באמת שונא אותי... אמא שלי בארצות הברית וגם לה יש בעיות של דיכאון ויש לה מחלת נפש שמשקרים... אז ההורים שלי שניהם דפוקים. זה בסדר, אני כבר בת 18 ואני משתדלת לא להגיע הביתה יותר מפעם בחודש. הלואי שהיתה לי דירה משלי. ככה היה לי יותר קל. כן, אני בעיקרון מבררת עכשיו על המשך טיפול פסיכולוגי כי הייתי מאושפזת 3 חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בבת ים (יהודה אברבנאל) והייתי אחר כך במעקב 3 חודשים עם אותה פסיכולוגית שטיפלה בי בבית חולים ועכשיו אני צריכה המשך טיפול. אני מחכה כבר להגיע לשלווה שתהיה לי כשאני כבר אמצא מטפל חדש וקבוע. זה מאוד עוזר לי כשיש לי קשר עם אנשים ובמיוחד כשמדובר באיש מקצוע...

חביבה היקרה, טוב לשמוע ממך, אף כי אני מצטערת שמצב רוחך קצת ירוד כרגע.. בעקבות קריאת מכתבייך בתקופה האחרונה אני חושבת שאני מתחילה קצת להבין יותר אותך ואת נסיבות חייך. מה שמאד בלט לי בכל המכתבים, זו התחושה או החשש שלא אוהבים אותך, והפחד שיעזבו אותך. לאור מה שסיפרת על ההסטוריה המשפחתית שלך, אני יכולה להבין מדוע את מרגישה כך, אבל יחד עם זאת חשוב לי לומר לך כמה דברים : ישנן סיבות רבות להתנהגותם של אנשים, והן לא תמיד קשורות ישירות אלייך. לפעמים אנשים מתנהגים בצורה מסויימת כי משהו אחר מציק להם, כי הם טרודים בעניינים אחרים ועוד סיבות שונות ומשונות... אני בטוחה (ואני חושבת שגם את יודעת זאת) שאבא שלך בכלל לא שונא אותך. אולי נסיבות החיים הקשות שלו גרמו לו לנהוג בדרך מסויימת... אני יכולה להבין את הכעס והתסכול שלך מכך שאינו מרעיף עלייך אהבה במידה שאת זקוקה לה, אבל אולי אם תביני כי הוא פשוט לא מסוגל ליותר מזה כרגע, תוכלי ,עם הזמן, לקבל אותו כמו שהוא ולסלוח. עיזרי בתוכך את הכוח, שתפי את הפסיכולוגית בתחושותייך ( האם התחלת בטיפול החדש?), חזקי את יחסייך עם אנשים נוספים ואני מאמינה שתקבלי הרבה בחזרה... מאחלת לך שתרגישי טוב ואשמח לשמוע ממך מפעם לפעם! יעלה.

תודה על התגובה שלך! מה שלומך? התגעגעתי! אני כבר מתחילה להרגיש יותר טוב כי עיכלתי פחות או יותר את המכתב ואני מתחילה להבין את אבא שלי. סך הכל גם לו קשה בחיים והוא טעה וטועה כמו כל בן אדם. מותר לי לשאול מה התחלת להבין עליי? סתם מסקרן אותי לדעת, את לא חייבת להגיד לי. אני חייבת ללכת לישון כי אני עייפה נורא בגלל בעיות בשינה בזמן האחרון. מאחלת לעצמי ולכולם לילה טוב! וגם אני אשמח לשמוע ממך מידי פעם! אוהבת, חביבה.

חביבה שלום, קראתי את כל החלופת מכתבים בינך ובין הגולשים ומאוד הצערתי לקרוא את מה שעברת. עם זאת רציתי להעיר לך כמה דברים: 1. לגור באופן עצמאי זה לא פיקניק. זה לא רק השכר דירה. זה גם מסים, הוצאות מחיה. חוץ מזה, לעצמאות יש מחיר והמחיר הוא שאף אחד לא יבשל בשבילך, יכבס בשבילך, ינקה לך את הדירה. את גם תצטרכי לצאת לעבוד, וגם זה מאוד קשה. 2. משהו בקשר לאחיך . את לא יכולה לחיות את החיים שלו!!! אם הוא לא רוצה ללמוד, שלא ילמד!!! לי יש דוגמא שאומרת ככה: "לא מספיק להגיד לתינוק שהתנור חם. לפעמים צריך לשים לו את היד על התנור, שהוא יבין שזה חם". כלומר, לדעתי אחיך צריך לראות שבלי לימודים לא מתקדמים בחיים. 3. תסתכלי עוד משהו קטן: אבא שלך, למרות המצב שלו, הרים מסיבת בת-מצווה לאחותך!!! אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה לעשות את זה. עדי

חביבה שלום אני חושב שמערכת היחסים שלך עם אבא שלך מורכבת הרבה יותר ממה שאפשר יהיה לנתח או להתייחס אליו בפורום הוירטואלי הזה. כנראה שהמשפחה שלך עברה הרבה טלטלות וכך גם את באופן אישי. אפשר אולי לומר דברים קשים כלפי אביך, אבל דווקא לפי נוסח המכתב לא נשמע שהוא שונא אותך. הדברים כנראה לא פשוטים גם עבורו ואולי לעולם לא תוכלי לסלוח לו על דברים שקרו בבית. אני מקווה שתמצאי את הדרך לשקם את חייך ואולי באיזו נקודת זמן בעתיד תהיה לך ולבני משפחתך האחרים נקודת מפגש חיובית יותר מזו שהיתה לכם בתקופה האחרונה. חשוב בכל מקרה שאת תתקדמי בכוחות עצמך כפי שכנראה את מנסה לעשות, בלי קשר לעבר ולבני המשפחה האחרים. תמיכה סביבתית היא חשובה מאוד, אבל יתכן שהיא תהיה מבוססת על אנשים חדשים שאת מכירה. אם תצליחי בכל זאת להתחבר גם לבני משפחה וחברים מהעבר זה בוודאי יכול רק לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן