זה ממש ממש דחוף לי ועצוב לי)-;

אוקי אני ממש ממש חייבת פסיכולוגית למה? הפרעות אכילה למה? אני פוחדת ממוות למה? אני תמיד פוחדת שיישנאו אותי למה? מכל מיני חרדות קטנות ולמה אני כותבת את זה בכזאת בחיפות, כי אני כבר בת 17 וחצי ואני סובלת מזה המון זמן ולמה אני באה עכשיו ולא קודם? כי ההורים שלי נגד פסיכלוגיים והמון המון דיברו איתם והם פשוט נ-ג-ד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא ייעזור כיאלו דיברו איתם אנשים שחלו דיברו איתם פסיכלוגים חח פאילו נראה לי רופאים כולם דיברו איתם! הם נגד! והם גם חושבים שיצאתי מכל הדברים הקטנים שלי אבל זה משגעה אותי, ובגלל שהם נגד כל כך אני גם לפעמים נגד אני גם פוחדת שזה באמת לא ייעזור לי כמו שהם אומרים נם לא רוצים שאני אלך וכולם אמרו לי את באמת לא רוצה לצאת מכל הצרות שלך רק אחרי גיל 18 נכון? אני רוצה ללכת לפסיכולוגית בלי שההורים שלי יידעו, אני יודעת יהיו לי המון רגשות אשמה, כבר מעכשיו יש לי רגשות אשמה אני לא ממאינה שאני עומדת לעשות כזה דבר אבל כן אני חייבת כי אין סיכוי שההורים שלי יהיו בעד ואין סיכוי אני פוחדת גם שהצבא יידע משהו שאני ממש לא רוצה יש לי פרפוויל 97 המבחנים שלי טובים הכל כל כך טוב אמרתי להם שאין לי פסיכלוג ברעיונות אני מגתייסת רק באפריל 05 ועד אז אני רוצה שהכל יהיה אצלי בסדר, אני רוצה עזרה אני מבקשת עזרה אני לא יודעת איך לעשות את זה עכשיו !

נועה שלום את נמצאת על הגבול בין ילדות לבגרות. בעוד זמן קצר אינך צריכה את אישורו של איש כדי לקבל טיפול, יתכן שמרפאות מסוימות אפילו תקבלנה אותך כבר היום. אני בהחלט מבין ומזדהה עם רצונך בטיפול וזה באמת לא ברור מדוע הוריך כל כך מתנגדים למרות נסיונות השכנוע. בעיקרון את יכולה פשוט לפנות לטיפול ולנסות להסתיר את גילך. זה נראה לי מוסרי יותר מאשר עמדתם של הוריך לא לאפשר לך טיפול במיוחד לאור המצב שאת מתארת שנמשך זמן רב והגיוס שעומד לפניך. אפשר לנסות ולפנות לאחת מהמרפאות הציבוריות באזור מגוריך, או אם את עובדת ויש לך תקציב משלך אפילו לפנות באופן פרטי. בעיקרון אם ידעו את גילך האמיתי יהיו חייבים לקבל את אישור הוריך, אבל דווקא בגלל שבאמת כבר אין הבדל רב בין הגיל הנוכחי לגיל בו את עצמאית לגמרי מבחינת החוק את יכולה לדעתי לקחת את ההחלטה וללכת עם זה קדימה. ברור לי שאני ממליץ לך לעשות משהו שהוא לכאורה "לא בסדר" אבל נראה לי שמצבך הנפשי עומד לפני שאר הדברים ומבחינה מעשית את למעשה כבר בוגרת ואחראית למעשיך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי תראה, שהתחילו לי ההפרעות האכילה ולא רציתי להגיד לאף אחד חץ ממלחברה הכי טובה שלי שלחו אותנו למקום ציבורי כזה שהוא בחינם בת"א, מרכז בלפור בטח שמעת? המקום היה גרועה,, והרופא התחילה לעשות לי רגשות אשמה שאני לא מספרת להורים שלי היא רצתה לשלוח אותי ליספכולוג בגלל שלא הסכמתי לאכול במבה או שוקולד(אני מאוד מצטערת זה לא דבר שחייב להיות בתפריט), יום אחד פשוט ארתי לאמא של י שאני הולכת למקום והכל.... ואמא שלי באה איתי לשם שבוע אחרי זה ברגע שיום אחד הרופא אמרה לה שאני צריכה פסיכולוג היא הוציאה אותי משם, המון זמן כבר לא דברתי על זה מאמא שלי ולכן אמא שלי חושבת שניצחתי שאני אחרי זה היא ממש שמחה והכל ואני יודעת שהיא נגד כי המון דיברו איתה אבל אולי נצחתי את ההפרעות האכילה, ואני אפילו יותר ממשקלי אבל אני עדיין משחקת עם זה יש לי עדיין כתם ואני מתעסקת בזה ובכלל בכל שהאר הדברים שרשמת לי, השאלה שלי זה איך עושים את זה? איך הולכים לפסיכולוגית שתעזור לי איך "משקרים" איך אני עושה שהצבא לא ידע מזה, אני בת 17 ו 3 חודשיים רק ב 2 לאוקטובר יהיה לי 18, ורק אז אני באמת יוכל ללכת בלי ידעתה באמת אבל כולם עושים לי את באמת תחכי עד לגיל 18? למה את מחכה? והכל.... אני לא יודעת איך עושים איך להתחיל עם זה לאן לפנות קודם הבעיה שהרופא משפחה חבר ממש טוב של ההורים שלי אבל ממש כאילו הבת שלו הייתה בביצפר שלי מאז הגן ועד לפני שנה. הם חברים מיודדים והכל יפה וטוב אין סיכוי שאני יכולה להגיד לו את זה. ואני גם מפחדת לדבר על זה עם מי שכבר מכיר אותי, אז אמרו לי תמצאי לך רופא אחר, ואז ההורים שלי לא יבינו למה למצוא רופא משפחה אחר? בשבלי מבין? אז איך עושים את זה? ):