ייאוש...

מה עושים כשהכל מתפרק?הכל על סף קריסה ולאף אחד לא אכפת... אנשים לא שמים לב בכלל למה שקורה איתך... ולאף אחד גם לא אכפת... הגעתי למצב שכבר לא אכפת לי כמעט מכלום... כי הדברים החשובים בחיים מתפרקים לאט לאט... אין לי מושג אם אני בכלל בפורום הנכון, וגם לא כ"כ אכפת לי...סתם נמאס לי... נמאס לי מהאדישות של כולם, מחוסר האיכפתיות של אנשים ומהאטימות... כשלא רוצים לראות דברים אז לא רואים... אני נתברכתי וגם קוללתי ביכולת לראות דברים לתווך הארוך,לקרוא אנשים, הווה אומר לדעת מה הולך לקרות לאנשים שנמצאים במצבים מסויימים, אני רואה את השלב הבא, עוד לפני שכולם רואים, ואז יכול להיות מאוחר מדיי... אני רואה איך אחותי משגעת את אמא שלי, שכלל נמצאת כבר על סף קריסה, כי אין לה מושג מה לעשות איתה, ואת אבא, שמתעלם מהכל, וחושב שאם הוא מגיעה פעם בכמה זמן, ונותן כסף זה מספיק, ואני רואה שלאחותי בכלל לא אכפת מה יקרה לאמא, שכבר לא אכפת לה בעצמה, העיקר שהיא תעשה חיים... ואני צריכה להיות אחראית, לדאוג שבבית יהיה שלום בית כל הזמן, דבר שכבר כמעט בלתי אפשרי, ולדאוג לאמא, שאם אני לא דואגת לה, אף אחד אחר לא דואג, ובין לבין לדאוג גם לעצמי... לבדוק מה קורה איתי מידי פעם... אם נשאר כוח, כי המצב שלי רק הולך ויורד, אני לא מרוצה מהלימודים, מהחיים, כי אני לא יכולה לעשות מה שאני הייתי רוצה עם עצמי... כי אז בכלל הכל יתפרק...ובנוסף גיליתי שכנראה אין כזה דבר ידידים, כי בד"כ יש להם אינטרסים נסתרים, והם מקווים שהעזרה שלהם תשתלם...ושאנשים לא אוהבים להקשיב ורק לדבר, כי אנשים מדברים המון, ואני מקשיבה המון...טוב, אני יודעת שכתבתי הכל בצורה מאוד מבולגנת... וקשה לי להאמין שמישהו בכלל הגיע עד לכאן... סתם כתבתי כי נמאס... אבל עכשיו צריך ללכת לישון, כי צריך תמיד להסתכל קדימה, כי מחר יש יום חדש, וצריך ללכת לישון ולקום עם התקווה שמחר יהיה יותר טוב, ושהשמש תזרח ותאיר על כולנו, ותחמם את כולם ותעניק שלווה והמון המון חום, כי בלי תקווה, אין בשביל מה לקום בבוקר... לילה טוב...

שלום הודעתך מלאה בהרבה יאוש ועצב. נשמע שאת סוחבת על הכתפיים שלך אחריות שאולי אינך צריך להחזיק או לפחות לא במינונים כאלה ולא לבדך. השאלה האם יש לך מקורות תמיכה בסביבה שיוכלו לעזור לך. זה יכול להיות קרוב משפחה או חבר ולא היה מזיק אם הייתי יכולה לפגוש איש מקצוע כדי לפחות לפרוק את כל המשקל הזה שמרוקן אותך. צריך לבדוק מקרוב שאת לא נכנסת למצב דיכאון וליתר ביטחון אני מצרף קישור שכדאי שתקראי ותבדקי האם הסימפטומים שם מתאימים למה שקורה לך. במידה וכן המלצתי לטיפול הופכת להכרחית ולא רק עצה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm