בעקבות השאלה הקודמת..

לילה טוב לד"ר קפלן, עקב השאלה של השואלת הקומת הייתי רוצה לשאול אותך גם כן על יחסי מטפל מטופל. איך מטפל, וביחוד פסיכולוג, כביכול "מגן" על עצמו מפני פיתוח רגשות כלפי מטפליו? הכוונה היא לרגשות חזקים יותר מאשר אמפטיה ורצון לעזור לו, אני מדברת על התאהבות, ועל משיכה מינית לדוגמא? אם הוא לא מצליח, והוא מרגיש כך, אך כמובן לא מבטא את רגשותיו למטופל, האם זה יכול להזיק לטיפול? עקב מערכת היחסים המוזרה של מטפל מטופל, איך יכול גם המטופל שלא להתאהב במטפל שלו? אפילו שידוע לו שמדובר בהתאהבות שווא כביכול, משום מערכת היחסים המיוחדת, עדין איך ניתן לשלוט בכך? אודה לך מאוד אם תענה.

שלום נתחיל אולי בכך שפסיכולוג לא צריך להגן על עצמו בפני רגשות. רצוי בהחלט שהוא ירגיש כלפי המטופלים שלו אחרת הקשר הטיפולי יהפוך למשהו עקר ויבש. חלק משמעותי מהיכולת לעשות שינוי בחדר הטיפולים נובע מכך שהקשר שנוצר שם הוא אמיתי, למרות שנוצר בצורה מלאכותית. עם זאת הקווים צריכים להיות מאוד ברורים ואכן מטפלים לא אמורים להתאהב במובן המיני והזוגי במטופלים שלהם. פסיכולוגים עוברים טיפול פסיכולוגי בעצמם כדי לאתר את הנקודות הרגישות שלהם, הם ממשיכים לקחת הדרכה במשך שנים בתוך העבודה המקצועית וכל זאת בין היתר כדי שהעולם הרגשי שלהם ישרת את הטיפול ולא יהפוך את הטיפול למשהו שמשרת אותם בצורה שפוגעת במטופל. ואין לי כל ספק שקשר התאהבות ו/או מין בין המטפל למטופל עלול לפגוע בצורה קשה במטופל ומנוגד באופן ברור לחוקי האתיקה ובמקרים הקיצוניים גם לחוקי המדינה. איך שולטים בזה? זה בדיוק מה שעושה איש מקצוע טוב לאיש מקצוע טוב. הוא מודע גם לרגשותיו ולנקודות הרגישות שלו ויודע בזמן המתאים לשים את הגבולות. כמו שברור שהורה לא מנצל את ילדיו מבחינה מינית כך גם פסיכולוג לא מנצל את קשריו למימוש פנטזיות אישיות. מבחינתי כמו שלגבי קשר הורה-ילד הנושא ברור וסגור, כך הוא גם לגבי הקשר הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובה הכנה והיפה. עם זאת, על חלקה השני של השאלה לא קיבלתי תשובה. מה עושה המטופל? איך הוא הופך את העניין לברור כמו שהמטפל עושה? הוא הרי נמצא במצב רגיש גם כך, איך הוא עוצר עצמו מלפתח רגשות טבעיים (במיוחד במצב כזה) של משיכה והתאהבות? או רצון להפוך את הקשר לאחר? תודה רבה לך, תשובתך ממש ריגשה אותי.