חסרת תקווה

אני בת 17 וחצי ויש לי חברה בגילי אנחנו לומדות בתיכון ואני ממש דואגת לה מאז שהכרתי אותה היו לה בעיות עם ההערכה העצמית שלה אבל בזמן האחרון זה נהיה חמור יותר ויותר היא מאוהבת במישהו כבר 5 שנים והיא לא מכירה אותו בכלל אבל מוכנה למות למענו היא מפחדת להיות לידו כדי לא לעשות פדיחות ותמיד בוכה כשהיא חושבת עליו. היא חושבת ולא מפסיקה לומר שהיא מכוערת ושמנה וכמה שהיא מנסה לעשות דיאטה זה אף פעם לא הולך לה. היא תמיד אומרת ובוכה שאין לה יתרונות ואיך שכולם יותר טובים ממנה בהכל בציונים ובלימודים נראים יותר טוב ולא מפסיקה להתבכיין. יש לה כל מיני דברים אובססיביים כמו לא לאכול ליד אנשים בכלל. או לא לצאת מהבית אף פעם בימי שישי לבלות כי היא אומרת שהיא מכוערת ולא מגיע לה. אני יודעת שהיא סובלת בחיים שלה ובקושי מחייכת יש לה המון חברות שאוהבות אותה והיא יודעת את זה. ניסינו לעזור לה גם להסתכל על החצי כוס המלאה שבחיים אבל אני לא מצליחה כמה שדיברתי איתה . פעם חשבתי שזה כדי לקבל תשומת לב או רחמים עצמיים אבל אני כבר לא יודעת. אני דואגת.... אני כבר חסרת תקווה כלום לא עוזר וזה רק מחמיר מיום ליום אמא שלה גם לא בדיוק עוזרת ורק מחמירה בענין בבקשה עזרו לי בבקשה!!! תפנו אותי למישהו או תנו לי עצה או משהו תודה הילה

הילה, האם ניסיתן - החברות - לדבר עם אמא של חברתכן? כתבת שהיא לא בדשיוק עוזרת, אבל לא פירטת. מה דעתך לפנות ליועצת בי"ס? או, אם יש פסיכולוג, בבי"ס? אומנם זה גיל ההתבגרות, והכל נראה בו (הרבה פעמים שחור ולבן), אבל אין ספק שאצל חברתך העניינים קצת יותר קיצוניים. והכי חשוב - תמשיכו להיות שם בשבילה, לפעמים חברים טובים עוזרים יותר ממה שחושבים.

לילה טוב לך, את חברה טובה ודואגת אבל העניין נראה שמטריד אותך יותר מסתם דאגה רגילה. אני הייתי ממליצה לפנות לפסיכולוג של בית הספר ולהתייעץ איתו. את לא חייבת לומר לו את שמה אבל הוא יוכל לעזור וליעץ לגבי ההמשך. זה לא משנה כמה תגידי לה דברים חיוביים, כמו שאמרת בעצמך, זוהי בעיה של הערכה עצמית ואי אפשר לצאת מזה לבד. אולי תקני לה ספר מתנה בנושא, כך תוכלי לרמוז לה, לא בעדינות, שאת דואגת לה ואולי כדאי לה לעשות משהו בעניין. בהצלחה

הילה שלום אני מבין את דאגתך לחברתך, היא כנראה באמת במצוקה ומרגישה לא טוב עם עצמה. במצב הזה חברתך צריכה להיעזר בטיפול פסיכולוגי. השאלה האם היא מודעת לכך והאם תהיה מוכנה לשתף עם זה פעולה. אמנם היא כמעט בת 18 אבל עדיין תזדקק לתמיכת הוריך בצעד הזה. נסי לברר איתה האם היא פתוחה לרעיון הזה. יש אפשרות למשל לקבל שיחה ראשונית אצל פסיכולוגית בית הספר ויש כמובן אפשרויות רבות נוספות בקופת החולים ובאופן פרטי. בכל מקרה, נדרשת קודם כל הנכונות האישית ואת לא תוכלי לעשות במקומה את הפנייה. בברכה ד"ר אורן קפלן