סתם אל תתיחסו..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כישרון מיוחד ואני?! האמת שהמחשבה הזאת הטרידה את ראשי מפעם לפעם, נוכחתי לדעת שאין לי אף לו כישרון מיוחד היוצא דופן מן הכלל והנורמה. אין לי כישורי משחק, ניהול, אומנותיים וכמו כן. אך אם אתם מתעקשים שאמציא כישורים- כרצונכם! בילדותי שיחקתי טניס, בהתחלה שיחקתי כחובבנית לשם הכיף.. אך עם השנים המאמן דחק בי לפתח את יכולת ופוטנציאל המשחק שלי .. שדרשו הרבה אימונים מפרכים על המגרש. כך שהשתתפתי בתחרויות טניס בכל רחבי הארץ לנערות בכל חופשה או מועד. המאמנים שאפו שאהיה שטפי גראף הבאה , אולם בשנות גיל התבגרות פרשתי מהטניס מסיבות אישיות.. הפואנטה- כישרון מיוחד קטגורית "הספורט"... נחשב או לא נחשב?
שלום כל תחביב שאת נהנית ממנו ישרת אותך ויכול לעלות לך את איכות החיים, השאלה מה את עושה עם התחביב. האם את ממשיכה לשחק טניס? האם את נהנית מהמשחק? האם את נפגשת עם ספורטאים נוספים? תמשיכי לפתח את התחביב שנקרא גם הספורט הלבן יישר כוח
שלום קשה להתעלם מהאופן בו בחרת להציג את ההודעה שלך "סתם אל תתיחסו..." בכל אדם יש משהו מיוחד ואינדיבידואלי אבל צריך גם נכונות לראות את אותו הדבר. זה לא חייב להיות דבר מה גרנדיוזי, אלו יכולים להיות דווקא הדברים הקטנים של היום יום. את כנראה חשה פגועה ומאוד רוצה לקבל חיזוק מבחוץ שאת מיוחדת. הבעיה שכאשר הדימוי העצמי פגוע קשה מאוד לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך כפי שאת. בברכה ד"ר אורן קפלן