רוצה שינוי

אני בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים + תרופות. אני טיפוס מאוד דיכאוני ואני בחיפוש אחרי הגילוי של הדכאון הזה אני רוצה שינוי. לחשוב חיובי ולאהוב את החיים כי אני לא רואה שהחיים יפים. מאיפוא להתחיל? אני חשבתי להתחיל מלאהוב את עצמי אבל גם זה אני לא יודעת איך לעשות. אני לא יודעת איך לאהוב את עצמי . אני לא יודעת איך לראות את הדברים החיובים בחיים. רוב הזמן אני עם פרצוף עצוב אפילו שהכל "בסדר" אבל בעצם זה לא בסדר כי אני עצובה. ליד חברות שלי אני דווקא מחייכת וכאלא אבל זה הכל משחק, זה לא באה ממקום אמיתי מהפנימיות שלי. אני מקווה שתוכלו לענות לשאלות הקשות שלי

היי תוכלי לכתוב לי בת כמה את בבקשה <

אני בת 30

שלום השאלות שלך אכן קשות וזאת בעיקר בשל העובדה שאת שואלת אותם בצורה אנונמית כאשר במקביל יש לפחות שני אנשי מקצוע, פסיכולוג ופסיכיאטר, שמכירים אותך כבר 3 שנים ובוודאי יכולים לתת תשובות רלוונטיות שמתאימות לך אישית. אני מציע לברר עם עצמך ובטיפול מדוע את מרגישה צורך לקבל תשובות כאלה במקומות אחרים. לפעמים תהליך השינוי הוא קשה ומפרך ולוקח זמן רב ללמוד לאהוב את החיים ואת עצמך. הדרך כנראה עוברת דרך הטיפול שאת נמצאת בו. הדרך יכולה להיות ארוכה אבל חשוב שתרגישי, במיוחד אחרי 3 שנות טיפול, שאת לפחות בכיוון הנכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

כנראה שהגעת לקטע שבו למרות הסיוע הפסיכולוגי + התרופות - הגיע הרגע בו את צריכה / חייבת / מוכרחה לרצות לעזור לעצמך. כמו ילד הלומד ללכת שהגיע הרגע שצריך לעזוב לו את היד ולתת לו ללכת בכוחות עצמו, בלי עזרה. בעצם, רק את מכירה את עצמך הכי טוב ורק את יודעת באמת מה את הכי רוצה. הפסיכולוג או כל איש מקצוע אחר יכולים רק לנחש. זהו הרגע בו את חייבת לעשות את המאמץ הזה כדי לשבור את המעגל של "דכאון-טיפולים-תרופות-דיכאון" וחוזר חלילה, או בקיצור להפסיק לרוץ אחרי הזנב של עצמך. אם את אכן רוצה בשינוי - אל תהססי לבדוק ולנסות בעצמך בשיטת הניסוי והטעייה את החיובי והנעים שבחיים, ותוך כדי גם תתבונני ותתודעי אל עצמך ופנימיותך.

סוף סוף מישהו שמבין אותי וקולט באיזה מצב אני. זה נכון שאני מרגישה שהפסיכולוגית עוזרת לי אבל מאוד חלקית אולי כי קיוויתי שהיא תיפתור את הבעיות שלי אבל זה לא נכון . יש לנו כימיה למרות שבאופן מסויים אני לא מרגישה שהיא נותנת לי את כל הטיפים שאני זקוקה , היא נותנת לי פיתרונות אבל גם כנראה שזה תהליך מאוד ארוך כדי להפנים את זה וגם בגלל שהראש שלי מאוד מבולגן אני עד עכשיו לא יודעת מי אפוא להתחיל , כן אולי זאת הבעיה , אני לא יודעת מי אפוא להתחיל אני קופצת מנושא לנושא ואני בסוף מתחילה כל מני נושאים אבל לא ממשיכה הלאה. זה לקח לי המון זמן להיות מודעת לעצמי אני מרגישה היום שאני הרבה יותר מודעת מפעם. עכשיו אני בתהליך של להתחבר למחשבות שלי הדכאונים על מנת לרשום אותם על נייר (אתה מבין עד כמה אני מבולבלת עכשיו? מרוב מחשבות!) אני דווקא די מצליחה לעקוב אחרי המחשבות שלי לא ב100% אבל אחוז גדול. אני גם בתהליך של לעודד את עצמי מכוון שאני לא אוהבת את עצמי יותר נכון לא מאמינה בעצמי. אני הייתי רוצה שתענה לי בשמחה ביי ביי ותודה לך.